סכסוכי שכנים כפי שנדונו בבתי המשפט ולא בהליכי גישור
מבוסס על מאמר ב-דה מרקר (הארץ) מיום  18/11/22 עמוד 42 ע"י אפרת נוימן.
עריכה, תוספות והשלמות ע"י ד"ר דוד סילורה.

בהמשך למאמר: "חשיבה גישורית לעומת חשיבה משפטית" מאת: ד"ר דוד סילורה (2021).

קטעים נבחרים:
 

מקובל כיום, בתקופה הדיגיטאלית בה אנו חיים, להקים בבתים משותפים פורום דיירים ב- וואטסאפ לצורך העברת מידע ותקשורת אפקטיבית, וזו יכולה לשמש קרקע פורייה לסכסוכי שכנים.

לדוגמא:

"יום מקסים לכולם , חוץ מלשקרן והגנב מדירה 7".
דוגמאות אלה הן עילות לסכסוך ובד"כ תביעה משפטית, חלקם תביעה קטנה, ופחות פניות ישירות להליכי גישור, אלא אם בית המשפט שולח למגשר או מרכז גישור.
בד"כ, בתביעות מסוג זה דיירים נפגעו ריגשית ומרגישים כי כבודם נרמס והם תובעים את עלבונם על דברים שנאמרו או נכתבו נגדם בקבוצת הווטסאפ  של הדיירים.
לעיתים התביעה היא על הוצאת לשון הרע בשל "ההשמצות ברבים - לכל השכנים".

השאלה: האמנם יש בפרסומים אלה עילת לשון הרע?
לפי חוק לשון הרע, כדי להוכיח כי מדובר בלשון הרע יש להראות פרסום "אשר עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז ללעג מצדם, לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו. לפגוע במשרתו, בעסקו, המשלוח ידו או מקצועו".
העונש על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965:
"הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו".
(ב). "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".
 
כיצד מתייחסים בתי המשפט לתביעות מסוג זה?
האם הם רואים בהם לשון הרע?
בד"כ, הדברים נבחנים בהקשר שבו הדברים נאמרו, הנורמות החברתיות, אם חברי הקבוצה בווטסאפ הבינו אותם כאמת עובדתית, וגם מתוך הנחה שבאופן טבעי כשאנשים נקלעים לעימות – הם אומרים דברים פוגעניים -ולא כל התבטאות בוטה תטיל אחריות בשלון הרע.
כבר אמרו חכמינו ז"ל: "האדם ניכר בכיסו, בכוסו ובכעסו".

דוגמאות:
 

מדובר בתביעות הדדיות מאז שנת 2018 שרק בשנת 2022 ניתן בו פסק דין ע"י שופטת בית משפט השלום לתביעות קטנות בפתח תקוה, ניצה מימון-שעשוע.

עילת הסכסוך:
אורי טען, כי בכובעו כיו"ר נציגות הדיירים הוא סירב לאפשר לשי ולאשתו לפעול באופן המנוגד לתוכניות בנייה בבניין המגורים.
לדבריו, מאז טל ואשתו רודפים אותו במגוון דרכים, כולל תלונות במשטרה והשמצות ברחבי הבניין, הם הפיצו בקבוצת הווטסאפ, המונה עשרות דיירים, הודעות שלפיהן הוא גנב נהם מים, ועוד...
שי ורעייתו טענו מנגד, כי שכנם אורי מתעמר בהם ומטריד אותם כבר שנים, מכפיש את שמם, שלח לאחד השכנים השמצות בתכתובות, בתמונות ובסרטונים נגדם, מצלם אותם בביתם ונוהג לתצפת ולצלם מגג הבניין, שהוא רכוש משותף.

פסק הדין: 
במקרים מסוימים השימוש באמירה "גנב" עלול להיות לשון הרע, אך חברי קבוצת הווטסאפ שנחשפו להודעות לא היו עשויים לחשוב כי מיוחסת לאורי עבירת גניבה במישור הפלילי, שכן הם פירשו את הביטויים על רקע הקשר שלהם.
"מדובר במחלוקת שכנים קטנונית בעלות כספית זניחה, שאלמלא הסכסוך בין הצדדים, ודאי לא הייתה מסלימה לביטויים מעיין אלה, וכך הובנו הדברים על ידי נמעני הפרסום -דיירי הבניין" כתבה השופטת בפסק הדין.
כן הוסיפה בהתייחס לאמירות מצד שי ואשתו נגד אורי, כי הן "אינן הולמות שיח של בני-תרבות, הן נמוכות והומופוביות, וטוב היה אילו היו נמנעים משימוש בהן, בפרט באוזני הילדים". אך הן לא חרגו משפת רחוב רדודה ושכיחה ומגידופי סתם.
גם לגבי ההתבטאויות וכינויי הגנאי שבהם השתמש אורי בהתכתבות עם אחד השכנים, קבעה השופטת כי לא מדובר בלשון הרע .
"גם אם ניכרים בהם התעסקות ייתר בנתבעים (שי ואשתו) וניחוח עדתי, הם אינם חורגים מגבולות חופש הביטוי של הבעת דעה".
"אם יתברר שהדברים נאמרו ברוגז ובכעס תוך חילופי עלבונות או כהבעת דעה – כפי שקורה במקרים רבים של תכתובת בקבוצת דיירים -בית המשפט, ככלל, ייטה שלא לראות בהם לשון הרע".
פסק הדין הסתיים בעצה של השופטת לאורי, שי ואשתו:
"ייטיבו הצדדים לעשות אם יערכו חשבון נפש עצמי, ויבחנו אם לא עדיף להם ולמשפחותיהם כי ישקיעו את זמנם, מרצם וכספם במטרות חיוביות ותרומיות יותר, לעצמם ולסביבתם".
 

יינון ומיכל הם שכנים שניהלו יחד את נציגות הבניין, ולאחר פרישת מיכל מהנציגות החלו השניים לפרסם בקבוצת הווטסאפ של הבניין " מחמאות הדדיות".

עילת הסכסוך:
התביעה המשפטית עסקה  בשני פרסומים של מיכל ( בפער של יותר משנה בין הפרסום הראשון לפרסום השני) ופרסום אחר של יינון.
יינון טען כי מיכל כתבה שהוא הכריח אותה לצאת מהוועד, קראה לו שקרן, וכתבה שהוא מטרפד התקנת מעלית שבת בבניין.
מיכל טענה  כי יינון ייחס לה לכאורה, גניבה של דמי ועד הבית, בכך שלא העבירה לו את הצ'קים של דיירי הבניין עם פרישתה מהנציגות. לטענתה – לאחר שהכפיש את שמה, היא לא הייתה יכולה עוד להראות את פניה בציבור ובאסיפות הדיירים.

פסק הדין:
שופטת בית משפט השלום לתביעות קטנות בחדרה, יפעת אונגר ביטון קבעה, כי הדברים שנאמרו על ידי מיכל "מהווים לכל היותר גידופים בעלמא בעידנא דריתחא" וכי האדם הסביר לא היה נותן להם את הפרשנות השלילית שלה טען יינון.
לגבי ההודעות ששלח יינון בקבוצת הווטסאפ שבהן הוא ייחס לה, לכאורה, גניבה של דמי הוועד, קבעה השופטת כי הפרשנות של האמירות  בהקשר שבהן נאמרו – גם אם היה ניתן  לנסח אותן אחרת -אינה הטחת אשמת גניבה. מעבר לכך, נראה כי דיירי הבניין היו מודעים למערכת היחסים הקלוקלת בין השניים, ולכן לא התרגשו מההתכתבויות בין הצדדים".
בסיכום פסק הדין ציינה השופטת יפעת אונגר ביטון כי "שני הצדדים אינם תמימי דרך, ונראה כי ראוי היה ששניהם יחשבו פעמיים טרם משלוח הפרסומים, תוך הפעלת "יד קלה" על המקלדת.
במיוחד ראוי היה שהבירור ביחס לצ'קים ייעשה בערוץ הפרטי, ורק לאחר שהתובע ערך חיפוש מדוקדק במסמכים שקיבל".
 
3. הסכסוך בין השכנים בנושא שיפוץ, בין עופר לאורי
סכסוך שהתנהל במשך שנתיים, החל משנת 2019 בבית משפט השלום בתל אביב ע"י השופטת אפרת בוסני. פסק הדין ניתן בשנת 2021.

עילת הסכסוך:
שיפוץ של בניין משותף שבו אורי, נציג הבניין בוועד הזמין את הקבלן וסיכם אתו על מחיר ותוכנית עבודה.
כל הדיירים נתבקשו להכין צ'קים לתשלום לקבלן ועל שם  קבלן השיפוצים. הדייר עופר, שהוא בעלים של חברה בע"מ החליט להעביר חלק מהתשלום ישירות לקבלן באמצעות החברה שלו, מבלי  שיידע על כך את נציג הוועד-אורי.
הסכסוך נבע מכך שאורי, חבר נציגות הבניין הציג את עופר בפורום הווטסאפ של דיירי הבניין, כמי שלא שילם את חלקו בשיפוץ ונותר חייב כספים לוועד.
לטענת עופר, הוא שלח לאורי מכתב והודיע לו כי הוא שילם ישירות לקבלן ואף צירף צילום של החשבונית והקבלה שקיבל מקבלן השיפוצים. ברם, אורי לא ראה כיוון שההודעה נשלחה אליו בהתכתבות פרטית ולא דרך פורום הדיירים.
טענה נוספת בכתב התביעה שהגיש עופר נ. אורי הייתה, שבמסגרת ההתכתבות האישית בין השניים, שהועברה גם לפורום הווטסאפ של דיירי הבניין, אורי אמר לעופר שיש לו חוב והוא מוכן לעבור על כללי ניהול ספרים בשביל קומבינת מס.
בתיק זה הייתה גם תביעה שכנגד: אורי הגיש תביעה שכנגד נ. עופר בטענה שעופר כינה אותו בפורום דיירי הבניין - שקרן.
 
פסק הדין בתיק עופר -אורי שבחלקו הוכר כלשון הרע..
מה לא הוכר כשלון הרע:
השופטת אפרת בוסני קבעה כי בכל הקשור להצגתו של עופר בפורום הדיירים כמי שלא שילם את חלקו בעבודות השיפוץ וכי הקבלן לא מאשר שהוא שילם - הדברים אינם מהווים לשון הרע, כמשמעותו בחוק. היא הוסיפה כי כל פרשנות אחרת תביא להצפת בתי המשפט בתביעות מסוג זה.
היא אף קבעה כי המילה "שקרן" שאמר עופר על אורי היא כינוי בוטה, אך לפי אמות המידה האובייקטיביות בהקשר הכולל של התכתובת והנסיבות, לא מדובר בפרסום לשון הרע.
מה כן הוכר כלשון הרע:
יחד עם זאת העירה השופטת כי האופן שבו הוצגה ההתנהלות של עופר כקומבינת מס - כן מהווה לשון הרע, ולא מדובר בביטוי לגיטימי.
ציטוט: "אמירות אלה מציגות את התובע באור שלילי, כמי שביצע תחבולות מס ומבחינה אובייקטיבית מהווה לשון הרע כמשמעותו בחוק".
השופטת בתיק זה לא קבלה את הטענה שנטענה: "אמת דברתי" או "תום לב".

העונש:
השופטת בוסני קבעה כי אורי ישלם לעופר פיצוי נמוך יחסית של 6000 ₪, שכן לדבריה מדובר בפגיעה שנסיבותיה אינן ברף חומרה גבוה, ולא הוכח שנגרם לעופר נזק ממון או פגיעה משמעותית בו ובשמו הטוב.
כמו כן, ישלם אורי את שכרו של עד שהוזמן להעיד במשפט בסכום של 750 ₪ ועוד שכר טרחת עורך דין בסך של 5000 ₪.
אורי הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין ובית המחוזי דחה את תביעתו ובקשתו.
השופטת נמקה:
מדובר בפרסום חד פעמי נקודתי, שאליו נחשפו מספר מוגבל ולא גדול של דיירי הבניין, ולא הוכח שחרג מכך".
 
4. סכסוך השכנים שבין נתן לשכנה רחל
התיק נדון בבית משפט השלום לתביעות קטנות בהרצליה, ע"י השופט דוד יצחק.

עילת הסכסוך:
נתן, מטפל בענייני הדירה של אביו המושכרת לשלושה שוכרים.
נתן תבע את השכנה רחל בטענה, כי פרסמה בדוא"ל ובקבוצת הווטסאפ של הבניין הודעות משמיצות המעלות נגדו טענות מופרכות שנועדו לפגוע בשמו הטוב.
באחת ההודעות, שהועברה במסגרת תכתובת בדוא"ל בין בעלי הדירות בבניין, ייחסה רחל לאביו של נתן חלוקה של הדירה לשלוש דירות, כי דירתם הושכרה לשלושה שוכרים -ובכך אביו של נתן הרוויח  כספים שלא ביושר, כי בכך ביצע עבירות כלכליות.
בהודעה נוספת באותו יום בפורום הווטסאפ של הבניין נכתב ע"י רחל כי "נתן חי על חשבון אביו, מנסה להרוס את הבניין בכל מחיר ולהפיל דיירים תמימים בפח".
בהודעת וואטסאפ נוספת באותו יום ובאותו פורום הוסיפה רחל כי נתן מסר עדות שקר במשטרה.

הדיון המשפטי:
רחל לא הכחישה את הפרסומים, אך טענה כי קיימת הסטורה של סכסוך ומחלוקות ארוכות שנים עם נתן, כאשר הייתה בוועד, ניסתה לקדם תמ"א 39 בבניין, ואילו נתן פיתח נגדה שנאה מסיבה לא ברורה ולמרות שאינו דייר בבניין, הוא צורף לנציגות ומאז מתנהל נגד הנציגות ופוגע בתוכניות התמ"א שבו רוב הדיירים בבניין רוצים.
נתן הכחיש הכול ואמר - להד"ם. לא היו דברים מעולם. הכול הוא פרי דמיונה המפותח של רחל, ממנה נפגש בשל עוינותה אליו ופרסומיה בדוא"ל ובפורום הדיירים בווטסאפ.

פסק הדין:
השופט דוד יצחק פסק בתיק באוגוסט 2022 וקבע, כי הדברים שנאמרו "לא מגיעים לכדי לשון הרע, בשים לב למבחן האדם הסביר, לחברי הקבוצה והיכרותם עם הצדדים."
בפסק הדין כתב השופט: "בנוגע לפרסום השלישי של רחל לפיו נתן מסר עדות שקר במשפטה, לוותה בהתלבטות".
 השופט ציין כי "על פניו, אמירה זו כשלעצמה מציגה את הנפגע באור שלילי שיכל להיות לשון הרע". ואולם הוסיף, "גם בעניין זה ההכרעה תלוית קשר – מדובר בסכסוך שנמשך על פני שנים, שדבר קיומו לא נסתר מעיני ייתר דיירי הבניין, ובמבחן האדם הסביר קשה לראות איך חברי הקבוצה (הפורום בווטסאפ) הבינו את הדברים כעובדה.
עם זאת, ציין השופט והדגיש כי "אמירותיה של רחל, כעפי שאלה הוצגו בפניי, גם אם מצאתי כי אינן עולות בנסיבות העניין לכדי לשון הרע, הן אמירות סרות טעם שאינן מכבדות את הנתבעת ואינן מוסיפות ליחסי שכנות טובה, נהפוך הוא”.
"העובדה שמצאתי לדחות את התביעה" הוסיף השופט, "אין בה משום אמירה כי הנתבעת צודקת או כי לא הייתה הצדקה להגשת התביעה מלכתחילה. טוב תעשה הנתבעת אם תימנע משימוש בסגנון כתיבה ודיבור כפי שנהגה עד כה".
לאחר מתן פסק הדין הוסיף השופט עצה שנתן במהלך הדיון המשפטי, אך התובעת סירבה לקבלה: טוב תעשה הנתבעת אם תפרסם התנצלות ביחס לדברים האמורים. " אין לי אלא לחזור על עצה זו לנתבעת, שאולי ותפתח צוהר חדש ליחסי שכנות טובים".

סיכום וחומר למחשבה:
האם לא היה עדיף שסכסוכים מעין אלה שעלו בכתבה היו מגיעם, בהסכמת הצדדים, להליכי גישור? היתרונות בגישור בדרך של הידברות עולים על הדיון המשפטי האדברסרי בה ההחלטה הסופית בנוגע לסיום הסכסוך נתונה בידי הצדדים עצמם ובה המגשר, אינו מוגבל כבמשפט, רק לכתבי הטענות והוא רשאי לדון בכל הנושאים המובאים אליו ע"י הצדדים.
בגישור מזהה המגשר את האינטרסים האמיתיים של הצדדים, מאפשר שחרור רגשות והשגת פתרון הולם ומקיף.

סכסוכי שכנים שנערכו בהליכי גישור אפשר למצוא בספר: "צריך 2 לטנגו" בעריכת דוד סילורה ושוש הרטום.