דור לדור יביע אומר - אבני דרך בגישור בישראל
 מאת: ד"ר דוד סילורה
 

יש אנשים המתכננים את חייהם ויש אנשים אשר החיים סוחפים אותם למציאות שבה הם מתפקדים ושורדים. לעיתים אדם מרוצה מהתפתחות החיים ולעיתים מאוכזב. כך הדבר גם עם ארגונים וסיבת הקמתם.
 
כאשר שרי גל, חברת הנהלת לשכת המגשרים בישראל ביקשה ממני להעלות זיכרונות המתייחסות לימיה הראשונים של לשכת המגשרים, היה זה לאחר שיחה ברוח הזמן של הקורונה – שיחה מרחוק בזום שהתנהלה עם טובי דנון – היו"ר הנוכחי והרביעי בסדרת היו"רים של הלשכה, שבה שאל אותי לדעתי אודות הדרך שבה כדאי להפעיל את הלשכה לטובת קידום הגישור בישראל ולטובת חבריה.
 
עצם העלאת הנושא על ידי שניהם – שנמנו בין תלמידיי בתוכנית להתנסות מודרכת בגישור – פרקטיקום, באישור ופיקוח הנהלת בתי המשפט, אותו סיימו בהצלחה – הזכירה לי את האמון המתמשך שנוצר ביננו  מאז הפרקטיקום, והתרשמתי מהמוטיבציה של שניהם.
 
מוטיבציה זו העידה על כך, שרוח רעננה מנשבת בלשכת המגשרים בישראל.
ואילו הייתי עורך היום חשבון נפש - בהכירי חלק גדול מחברי הנהלת הלשכה וחלק גדול מחבריה הרשומים - הרי המסקנה המתבקשת היא, כי הקמתה, כשממשיכת דרכה של עמותת מגשרי ישראל - כמי שחרתה על דיגלה את קידום הגישור בישראל ובית למגשרי ישראל - לא הייתה לשווא.
 
חזון המייסדים של ההתארגנות הראשונה כעמותת מגשרי ישראל (בשנת 2000) היה, שיקום גוף אחד גדול ומייצג את נושא הגישור והמגשרים, כי גוף אחד עם חברים רבים חזק יותר ומייצג יותר מאשר גופים אחדים. המודל היה לשכת עורכי הדין שהוא גוף סטטוטורי מייצג את הנושא.
 
אין המצב כך כיום, כי קיימים גופים אחדים ובהם ארגון המגשרים בישראל, שהייתה הצדקה בהקמתו לאור הנסיבות אשר שררו בהתפתחות הגישור ובפעילות לשכת המגשרים.
 
אני שמח על כך, שקיים שיתוף פעולה בין גופי הגישור – כולל המוסד הארצי לגישור שליד עורכי הדין והאקדמיה, וכי  קיימת פריחה בתחום ההשתלמויות, ההרצאות, הקורסים והלמידה מרחוק בנושאי הגישור.
 
לשמחתי, תוכניות למידה והתמקצעות אלו, פתוחים לכלל מגשרי ישראל ללא הבדל שייכות לארגון כלשהוא. פלורליזים מבורך.
 
חשוב מאד, כי בנושאים עקרוניים ובעיקר, נושאי חקיקה ומדיניות וייצוג כלפי הממסד – כל הגופים הקיימים צריכים לדבר בקול אחד – ולא במקהלה...
כל הגופים חולקים את חזון קידום הגישור כדרך עדיפה לניהול סכסוכים בדרך של גישור.
 
ההתחלה
 
אין מאמר זה מחקר אקדמי או היסטורי אלא, זיכרונות סתם... ואולי יש מקום לתיעוד מחקרי של תחילת הגישור בישראל והקמת עמותת מגשרי ישראל, שנתנה את אות הזינוק לפעילות בגישור ותמיכה בהתפתחותו המקצועית.
 
עמותת מגשרי ישראל קמה בתקווה גדולה. כנס הייסוד של העמותה, שהתקיים באולפני הרצליה, הכיל מעל 500 משתתפים, חלקם בעמידה מחוסר מקום. המאפיין המרכזי בהקמת העמותה הייתה התמיכה הרחבה של מערכת המשפט ברעיון הגישור ובהקמת העמותה.
 
בטכס הייסוד השתתפו נשיא בית המשפט העליון דאז, פרופ' אהרון ברק, שר המשפטים דאז, יוסי ביילין, מי שהיה היו"ר הראשון והאחרון של המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים במשרד המשפטים, ד"ר פרץ סגל  (מה שמראה על רצינות גישת משרד המשפטים לנושא הגישור. שר המשפטים שבתקופתו קם המרכז הוא צחי הנגבי).
כן השתתפו נשיא העמותה הנבחר , עו"ד, מגשר ופרופ'  מוטי מירוני והיו"ר הראשון של דור המייסדים, עו"ד ומגשר מיכאל צור.
הדבר המרגש במיוחד הייתה השתתפותם של בכירים במערכת בתי המשפט – הגיעו נשיאי בתי משפט, סגני נשיא, שופטים של בתי המשפט המגוונים – והייתה זו חגיגה אמיתית, התרוממות רוח.
 
בכניסה לאולם יישבו מתנדבי העמותה כדי לרשום בה חברים. המטרה הייתה להתארגן ככוח גדול ומרשים שיבטא את קולו שלך הנושא החדש והעיסוק החדש – בתקוה, כי ההתארגנות תסייע להופעתו מעיסוק למקצוע...
 
נדמה לי, כי כל המשתתפים בטכס הפתיחה נרשמו לעמותה החדשה, בערב אחד נרשמו מעל 500 איש ותוך זמן לא רב, הגיע מספר חברי העמותה ל- 2400 מגשרים ומגשרות.
 
את ימי העיון וההשתלמויות המצוינות שהתקיימו במקומות שונים בארץ, אפיינה השתתפות של מאות מגשרים – כולם צמאים לדעת, ללמוד, להתחבר ולהזדהות עם פעילות העמותה.
 
אחת מגולות הכותרת של פעילות העמותה הייתה הפקה של "יומן המגשר" כדוגמת יומן עורך הדין או יומן הפסיכולוג, בו אפשר היה לתעד את הגישורים שבעל היומן גישר בהם ואת שאר פעילויות הגישור.
 
תרומה משמעותית במיוחד הייתה הקמת וועדת האתיקה שקבעה את כללי האתיקה של העמותה, שהיוו אבן יסוד לכללי האתיקה של לשכת המגשרים בישראל והשראה לכל וועדת אתיקה שקמה לאחר מכן.
 
כמו כן, הוקמה וועדת הפרופסיה, שדנה שעות רבות בסוגיה של הנדרש כדי להיות מגשר, התקדמות מגשר לדרגה מקצועית  גבוהה יותר, שהוא ביסוד הרעיון המאוחר של התוכנית להתנסות מודרכת לגישור – פרקטיקום.
 
תקנון העמותה ראה למרחוק - צפה את פני העתיד, ואפשר חברות הן למגשרים והן לשוחרי גישור להיכלל בין חבריה.
 
ברם, אף שהיה רצון עז להיות יחד – התעוררו חילוקי דעות באשר לדרך הנכונה להתפתחות. חוסר התקציב זעק, כי העמותה נסמכה רק על חבריה.
בזמן הקמת העמותה לא היה אינטרנט טלפונים ניידים או כלי התקשרות למעט – דואר ישראל. באספות ההנהלה או האספות הכלליות היה הגזבר, יגאל תבורי מסביר לנו את מצוקת העמותה. הוא אמר – כל הזמנה הנשלחת לחברי העמותה בדואר ישראל, עולה לקופת העמותה הדלה כ- 6000 שקל שאינם בקופה.
 
עם השנים, למרות המוטיבציה והתמיכה של חברי העמותה בהנהלתה – בשל אירועים שטובים אך ורק למחקר היסטורי – דנה ההנהלה בשאלה: להיות או לחדול?
מה שמאד הטריד את הדיון הייתה העובדה, שהעמותה הוקמה בעידוד מערכת המשפט והעומדים בראשה. ראשי העמותה המייסדים חששו כי ניהול העמותה יעבור לידיים לא אחראיות , ובישיבות בהן השתתפתי עלתה השאלה -אם העמותה תמשיך – מי יעמוד בראשה?
 
הצעתי את עצמי בהרגשת שליחות . הגישור תפס אותי כנציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שם גישרתי ופישרתי עוד לפני שעברתי קורס גישור, כי היו בבית הדין הרבה תיקים  וכל נציגי הציבור נרתמו לסייע בהורדת העומס. כאשר סיימתי את חובתי כנציג ציבור, היה לי ברור שהגישור יהיה משאת חיי.
 
 היה עוד מועמד אחד – ובהצבעה שהתקיימה בהשתתפות 14 חברי הנהלה, 13 הצביעו עבורי כיו"ר השני של עמותת מגשרי ישראל.
פעילותי הראשונה הייתה להדק את הקשר עם מערכת המשפט ומשרד המשפטים. אחת הפגישות הראשונות הייתה עם עו"ד ברק לייזר – היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט שבו העלינו את הרעיון – שהתקבל בהבנה ובברכה, כי כרטיס החבר של העמותה ישמש ככרטיס כניסה של מגשרים לבתי המשפט, בדומה לעורכי דין.
כמו כן קיימתי פגישות לשיתופי פעולה עם המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים במשרד המשפטים, שם התחילה את דרכה עו"ד נטלי לוי – המשמשת כיום שמנהלת יחידת הגישור בהנהלת בתי המשפט והיא חלק מהתפתחות הגישור המקצועי בישראל.
 
אחת מגולות הכותרת של העמותה בשיתוף לשכת עורכי הדין והמרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים, היה הכנס שהתקיים בבית נשיא המדינה דאז, משה קצב, בשנת 2003 בו נחתמה אמנת הגישור לעסקים, ולאחריה, אמנת הגישור בדיני עבודה, שהמסר היה להעדיף דרכים חלופיות ליישוב סכסוכים, גישור/בוררות טרם פנייה למשפט, כאשר מתעוררת מחלוקת או סכסוך עיסקי וכספיי מכל סוג שהוא.
 
עוד טרם הטכס בבית נשיא המדינה, בשנת 2001 ביחד עם עו"ד מגשר ובורר רונן סטי, חברנו דוגמא של אמנה דומה שזכתה אותנו במכתב תודה תומך מנשיא בית המשפט העליון, שהועברה לנו דרך ד"ר פרץ סגל – יו"ר המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים.
 
נוסח האמנה
 
זה היה נוסח האמנה ובסופו- שמות החותמים בו:

 

 
ההמשך והקמת לשכת המגשרים בישראל
 
לא היה קל להיכנס לנעלי ההנהלה שסיימה תפקידה, למעט פרופ' מוטי מירוני שהסכים לתת הזדמנות להנהלה החדשה כנשיאה – אך תוך זמן קצר פרש ומאז, לא נבחר יותר נשיא לעמותה או ללשכה.
 
היה צורך להקים הנהלה חדשה, והכי חשוב – אי אפשר לפעול ללא תקציב. מערכת המשפט אף שתמכה מוסרית בהתארגנות מגשרים, בניגוד למשרדי ממשלה אחרים, לא יכלה  לתמוך כספית בהתארגנות מגשרים או להשתתף כספית בפעולותיה. גם אם קיומה של התארגנות מגשרים והידברות מתמדת היו חשובים למערכת המשפט כפי שהיו חשובים למגשרים עצמם בהתפתחותם המקצועית.
 
אחת ההחלטות ראשונות של ההנהלה החדשה הייתה, לקבוע דמי חבר של 150 ₪ לשנה כדי לאפשר שליחת גלויות לאירועים גישוריים ולשמור על קשר עם ציבור החברים.
כל חברי ההנהלה כולל היו"ר, עבדו בהתנדבות מלאה ואף מימנו מכיסם כיבודים, נסיעות לפגישות וכיו"ב.
 
כאן הייתה נקודת השינוי – מתוך 2400 מגשרים חברי עמותה שנרשמו אליה כחברים שווי זכויות וחובות ללא תשלום דמי חברות שנתיים – נעלמו רוב חבריה. רק 150 מגשרים ומגשרות שילמו  את דמי החבר – וזו הייתה ההתחלה החדשה והבסיס החדש של העמותה.
 
סברתי, וגם שאפתי שהעמותה תהייה כלשכת עורכי הדין, שתהפוך להיות הגוף הרשמי המייצג של מקצוע הגישור העתידי ושל מגשרי ישראל וסברתי, כי כדאי לבטא זאת גם בשינוי שם העמותה, בבחינת, אותה הגברת בשינוי אדרת. לא להקים משהו חדש אלא, המשכיות וחידוש, המשכיות ושינוי בהתאם להתפתחות מיצוב הגישור, שהיה אז בתהפוכות רבות.
 
השם שנבחר היה: לשכת המגשרים בישראל (ע.ר.). תוך זמן קצר אושר השם ברשם העמותות והפך מאז השם הרשמי המייצג והמוכר של התארגנות המגשרים.
 
היועץ המשפטי של העמותה דאז, שליווה את קידומה ורישומה בהיבט המשפטי, היה עו"ד ומגשר יניב שוורצמן, שעם פרישתי מרצון, נבחר כיו"ר שני של לשכת המגשרים בישראל'. היו"ר השלישי היה ד"ר ירון נהוראי מאיר – שהתחיל פעילותו כחבר וועדת הביקורת והתקדם  בכוח התפתחותו ואישיותו והיו"ר הרביעי והנוכחי – טובי דנון.
 
פרישתי מרצון כיו"ר הייתה נאיבית, כי כמי שלימד ממשל ופוליטיקה ועקרונות הדמוקרטיה סברתי, כי יו"ר של ארגון וולונטרי ציבורי צריך להתחלף תמיד אחרי שתי קדנציות ולאפשר לרענן את המערכת בחשיבה יצירתית והתלהבות של כל נבחר חדש. סברתי כי גישה זו תכובד על ידי הבאים אחרי – ולצערי התבדיתי.
 
אני חייב להעלות את שמה של מי שדאגה לתקינות הכספית של הלשכה, והייתה שותפתי לכל המהלכים הבראשיתיים – מירה ליבר, שביקשתיה לדאוג, בכל שנה, לקבל מרשם העמותות את האישור לניהול תקין.
 
תקופה מסוימת הייתה פעילה בלשכה עפרה שוחט, שחתרה להנהיג את הלשכה ובעקבות כך, התעוררו אי הבנות וחילוקי דעות באשר לניהול הנכון של הלשכה – היא פרשה ואני נשארתי. תרומתה העיקרית הייתה בגיבוש חברתי של חברי ההנהלה ופעיליה. זכורות לי לטובה ישבות הנהלה עם ארוחת בוקר בביתה אשר בנס ציונה, של מרק האפונה המעולה והרעיונות היצירתיים שעלו בעקבות האירוח והרעננות שבעקבותיה.
 
 תקופה מסוימת שימשה כיועצת משפטית עו"ד ומגשרת עידית שחם, שגם כן פרשה, אך בתקופת פעילותה סייעה רבות בכל הנושאים החשובים של ארגון ימי עיון והשתלמויות, מגעים עם מערכת המשפט, יישוב סכסוכים בתוך ובין חברי הנהלת הלשכה, למען שמור על מכבדותה, יעילותה, תפקודה הנכון ומילוי תפקידיה כפי שנכתבו בתקנון הלשכה.
 
על הגישור אז והיום
 
קבלת תקנות רישום מגשרים שנכנס לתוקף בינואר 2021, בחינות המגשרים בכתב ובע"פ בתוספת ראיון אישי, ממצבות את הגישור כעיסוק חשוב בתמיכת מערכת המשפט.
 
במשך השנים, מאז החלו לעסוק בגישור בישראל, חלו בו עליות ומורדות שבין הייתר כללו הגשת בג"צ נגד שר המשפטים ע"י לשכת המגשרים. צעד שלטעמי טרפד את שיתופי הפעולה שהחלו עם מערכת המשפט, קרי: משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט.
 
בשיחת הזום עם טובי דנון כיו"ר לשכרה חדש הדגשתי את חשיבות הקשר עם מערכת המשפט והתמיכה בו שהיא הדדית. כי גם מערכת המשפט יודעת להעריך שיתופי פעולה למען קידום הגישור.
 
במהותו, נשאר רעיון הגישור כפי שהציג אותו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, הן בטכס ייסוד עמותת מגשרי ישראל  וגם בדברים שנשא בטכס קביעת שם המוסד הארצי לגישור ע"ש דוד רוטלוי  ז"ל ( ביום 2/7/01) ובהזדמנויות  אחרות, בין הייתר, מכון אברהם ע"ש ח"כ אברהם מלמד שהוקם ע"י בנו ניר מלמד, ממייסדי עמותת מגשרי ישראל וממדריכי  הגישור הוותיקים בלשכת עורכי הדין  והתקיים במכללת שערי משפט בהוד השרון.
 
אלה הדברים

"גישור אינו מקצוע, זו פילוסופיית חיים. ביסודו מונחת הגישה, לפיה בבסיס חיינו-האישיים, הלאומיים, הבינלאומיים – מונחת ההסכמה. היא הבסיס המשותף המאפשר חיים משותפים.. ודוק: הסכמה אינה מנחה שלווה ורוגע. האדם הוא ייצור מורכב. לא  פעם הוא מוצא עצמו בסכסוך ( אמיתי או מדומה) עם זולתו. ברבים מהמקרים ניתן לפתור את הסכסוך בהסכמה.
 
בין דרישות הצדדים קיימות נקודות השקה מספיקות, אשר בראייה כוללת, מאפשרת פתרון מוסכם של הסכסוך. פתרון זה אינו מבוסס על אלטרואיזם, הוא אינו מבוסס על תפיסה של "אדם לאדם מלאך". הפתרון גם אינו מבוסס על כניעה של האחד לרצונו של השני, בבחינת "האדם לאדם-זאב". הפתרון המוסכם מבוסס על התנהגות אנושית רציונלית, בבחינת "אדם לאדם – אדם".
 
תפיסה זו של הגישור מעמידה אותה ביסוד הסדר החברתי. סדר זה מניח, מטבע הקיום האנושי, קיומם של סכסוכים. תפיסה זו מניחה, כחלק מטבע הקיום האנושי, פתרון הסכמי לסכסוכים. אכן, גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות חיים משותפים (מקור: ביטאון שערי משפט ג (1) תשס"ב).
 
הדילמה אז ועכשיו
 
מייסדי הגישור בישראל, כמו תנועת ה-ADR בארה"ב, רצו להתמודד עם נושא עשיית הצדק ולעיתים, עינויי דין בבתי המשפט, בהם שיטת העבודה היא אדברסרית לעומת הגישור שאינו לעומתי אלא בשיטת ההידברות.
 
פרופ' אהרון ברק כשנשיא בית המשפט העליון, וכן עו"ד ומגשר פרופ' מוטי מירוני ועו"ד ומגשר יורם אלרואי ( שהעביר את קורס הגישור הראשון בישראל באוניברסיטת תל אביב), וחלוצי מקימי עמותת מגשרי ישראל ובהם יונה שמיר ז"ל, עמירה דותן, תא"ל בדימוס וח"כ, חנה קוצר ספיר, השופטת המחוזית שרה גדות כיו"ר הוועדה המייעצת לגישור שליד הנהלת בתי המשפט, השופטת  ורדה וירט לבנה, כיום נשיאת בית הדין הארצי לעבודה כמובילה את נושא הגישור בדיני עבודה, השופטת מיכל רובינשטיין – יו"ר הוועדה להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט, מולידתו של תהליך פגישות המהו"ת, מיקי ליכטנשטיין – ראש מערך ההדרכה בגישור במרכז הארצי לגישור, נוי ארז, חמוטל גת, אהובה צמת, עו"ד עלמה שרון ועו"ד ומגשרת תמר ברק, הרב יוסף וסרמן, אשר במשך שנים רבות היה יו"ר וועד הטוענים הרבניים וראה בגישור יעד חשוב ככלי עבודה בעבודתם, ועוד רבים וטובים ראו בגישור מהפכה.
 
פרופ' אהרון ברק גם ביטא זאת בכותבו: "לפנינו תנועה חברתית רחבה. מן הראוי הוא ששינוי חברתי זה – "מהפיכת הגישור" – ימצא את מלא הפוטנציאל שלו. שכן רבות הסכנות בדרכה של מהפיכת הגישור. כגודל התופעה כן גודל הסכנה הטמון בכישלונה".
 
הגישור קיים בישראל שנים רבות, טרם שנות ה-2000 והוא הולך ומתפתח. יידע עליות ומורדות, שרי משפטים הלכו והתחלפו, ואילו הגישור נמצא תמיד בהתקדמות מתמדת בזכות המוני אנשים הרואים בגישור מקצוע עתידי ועוסקים בו כעיסוק חלקי או תמידי.
אין צורך להיות משפטן או עורך דין כדי לעסוק בגישור. נושא יישוב הסכסוכים בקהילות ובחברות ידוע משחר ההיסטוריה, בהם הסולחה בחברה הערבית והבדואית שמגלאוץ בקהילה האתיופית ובערב הרחוק, מקטרת השלום בחברה האינדיאנית העתיקה. כמה נהניתי לקרוא בנעוריי את הספר "איש הנפץ" שבו הובא בפירוט טכס "הגישור/פישור דאז: בעת יישוב סכסוך היו הצדדים מעבירים ביניהם את המקטרת ונושפים עשן איש אל עבר רעהו לאות כבוד.
באופן מסורתי המקטרת עוצבה מאבן חרסית, או חרס וקושטה בנוצות. המקטרת שימשה לעישון טבק, אשר נחשב למקודש בקרב שבטי האינדיאנים. מילוי המקטרת לווה בתפילה אל ארבע כנפות תבל, השמיים והארץ.
 
השאלה הנשאלת - באיזה נקודת זמן נמצאת מהפיכת הגישור?
 
האם אנו בתוכה בהווה ו/או היינו בתוכה בעבר? ו/או שהיא עתידה לבוא?

שיא מהפיכת הגישור צריך להגיע עם חקיקת חוק הגישור המכיר בו כפרופסיה ומכיר במגשר בעל מקצוע לניהול סכסוכים בדרך של גישור, בדומה לזה של עורך דין או פסיכולוג, שמאי, רואה חשבון מהנדס או הנדסאי?
 
על פי התשובה  לשאלת מועד מהפיכת הגישור, נגזרת פעילות לשכת המגשרים בישראל ושל גופי הגישור האחרים...
 
לסיום – בחדר הגישור, כשכל צד מציג את נקודת ראותו ורואה בה אמת לעומת הדברים שאומר הצד האחר, שלדעתו הם דברי שקר, אני תמיד מצטט את הפילוסוף היהודי יעקב ברניס שאמר כי " האמת נמצאת תמיד בין שתי קצוות-אך אף פעם לא באמצע".

לעיתים אני מצטט את השיר שכתבה לאה הוגן , שגם מצוטט בספרי "צריך 2 לטנגו" שאומר כדלקמן:
 
הייתה לי אמת.
שלוש אותיות.
מילה קטנה וסיפור גדול.
אתה לא האמנת,
לך היא הייתה שקר,
שלוש אותיות ו...
הייתה זו אמת
שלי.
 
בהצלחה להנהלת הלשכה, חג פסח שמח.
(פסח – גם פה-שח. והנה שוחחתי עמכם בכתב ברשימה זו).