תקציר
מטרתו של המחקר לבחון את הקשר שבין גירושי הורים בילדות לבין השפעתם על הסתגלות רגשית–חברתית, איכות הקשר הזוגי והפתיחות ליצירת קשר אינטימי בקרב מתבגרים בחברה הערבית. מחקרים שונים מעידים כי לגירושי הורים בילדות השפעה שלילית על ההסתגלות הרגשית–חברתית, על איכות הקשר הזוגי ועל הפתיחות ליצירת קשר אינטימי בקרב מתבגרים.
מסקנת המחקר היא שלגירושי הורים בילדות השפעה שלילית על איכות הקשר הזוגי.
 
מבוא
גירושי הורים הם אירוע משברי וטראומטי עבור ילדים, אשר השפעת השלכותיו על תחומים שונים בהתפתחותם מתועדת בספרות (כהן, 2016). להלן השלבים אותם הילדים עוברים בעת הגירושין:
השלב הראשון – הכחשה. הילד פועל במאמץ לבטל את המפגש הרגשי שלו עם המציאות החדשה והכואבת. כדי להימנע מרגשות קשים של כאב, חרדה ואיום, הילד יראה כלפי חוץ כאילו המציאות נשארה כפי שהיא ויתפקד באופן רגיל.
השלב השני – האשמה. בשלב זה הילד עלול לקבל על עצמו אשמה ואחריות לגירושין. בגלל התפיסה האגוצנטרית ילד עלול להרגיש שהגירושין נגרמו בגללו או כי עשה משהו רע.
השלב השלישי – הכעס. בתקופת המשבר חשים ילדים רבים אובדן של ביטחון ואהבה וחווים נטישה והזנחה. עוצמת הרגשות נמצאת בקשר ישיר מול עוצמת המשבר. לכן, הילדים חשים כעס גם על ההורה שיזם את הגירושים אף אם אינו אשם בכך באופן מוחלט.
השלב הרביעי - שלב הייאוש. בשלב זה הילד פועל לפי רגש ומתחבר למציאות של גירושין, הוא עלול לחוות רגשות של דיכאון ואבל. רגשות אלה יכולים לבוא לידי ביטוי בתופעות גופניות כמו ירידה בתאבון, בעיות שינה וגם בהיבטים החברתי והלימודי.
השלב החמישי והאחרון – ההשלמה. בשלב זה הילד משלים עם המציאות ולומד לחיות מולה בצורה חיובית ככל האפשר.
מהמחקרים עולה כי הילדים עוברים שלבים אלה ללא הבדלי גיל, שלבי התפתחות אישית, יחסים עם ההורים ועוד. הבדלים שנמצאו בגילאים השונים הם בעצמת התגובות.
על פי מחקרים שונים, לגירושין השלכות ארוכות טווח על ילדים ועל מהלך התפתחותם של ילדים במישור הרגשי, הקוגניטיבי, ההתנהגותי והתפקודי. רוב הילדים אינם שבעי רצון מהחלטת הוריהם להתגרש, וזאת גם במצבים שבהם הם חשופים לעימותים יום-יומיים. ילדים מפרשים גירושין כנטישה וכדחייה. הורה העוזב את בית המשפחה או הורה הבוחר בגירושין נתפס בעיניהם כהורה המוותר עליהם, המקריב את טובתם ואת רווחתם למען טובתו האישית. לעיתים ההורה נתפס בעיני הילדים כאילו הוא דוחה אותם, שכן הם משמשים תזכורת לנישואין שכשלו, ובעטיים על הוריהם לשמור על קשר שאינו רצוי להם. ילדים אלה חווים רגשות עזים של כעס ותסכול, המלווים בתחושות של חוסר אונים כיוון שאין בידם לתקן את המערכת שכשלה, וכל זאת לצד רגשות של עצב וכאב (ברנע, 2003).

כמו כן, ילדים החיים במשפחה אשר עברה תהליך של גירושין מתמודדים עם מתח ועם חוסר ודאות של פירוק וארגון מחדש של משפחתם. ילדים צעירים יותר נחשבים לפגיעים במיוחד. במקרים רבים הגירושין מובילים לבעיות רגשיות, בעיות לימודיות וכן בעיות חברתיות. הדרכים עימם מתמודדים עם הגירושין באה לידי ביטוי באגרסיביות, בתנהגות היפראקטיבית בחרדה, בדיכאון ובסגירות חברתית. בנים נוטים יותר להפגין את רגשותיהם לעומת בנות אשר מופנמות יותר. בהמשך לאמור, ההשלכות לגירושין כוללות דיכאון בקרב ילדים בשלב מאוחר יותר בחיים, הישגים אקדמיים נמוכים, הערכה עצמית נמוכה, עבריינות, נשירה מבית הספר ושימוש בסמים (Emery, 2009).

זאת ועוד, בלוש-קליינמן ושרלין (1999) טוענות כי המשפחה היא מודל לתפיסת חיי הנישואים ולתפקידים שהפרטים ממלאים בתוכה. מודל זה הוא המציאות שבה לומד ילד את תפקידי הנישואים והמין ומסביר, בחלקו, את הצלחתו בנישואיו. מתבגרים שהוריהם גרושים מגלים שאיפה נמוכה לקשרים אינטימיים מתמשכים וקיימת אצלם ציניות לגבי מושג האהבה וכלפי יחסים הטרוסקסואלים. ואכן, ילדים להורים גרושים נישאים פחות מילדים ממשפחות שלמות. ישנם מחקרים המראים שזוגות אשר באו ממשפחות לא מאושרות מעדיפים חיים זוגיים ללא נישואים, לעומת זוגות אשר הגיעו ממשפחות מאושרות ומעדיפים נישואים כדת וכדין. זאת ועוד, נמצא כי התנסויות גופניות ומיניות שהתרחשו בתקופת הילדות וההתבגרות בתוך המשפחה, משפיעות על האינטימיות בקשר זוגי–חברי, כפי שחוות נשים בבגרותן. במחקר שבו השתתפו 676 נשים צעירות לא נשואות, כאשר רוב המשתתפות מנהלות קשר זוגי בהווה ומיעוטן ניהלו קשר זוגי בעבר, חשף קשר שלילי בין חוויות קשות בילדות במסגרת המשפחה לבין המשתנה אינטימיות.

מחקרים מורים כי עקב גירושין האינטראקציה בין אימהות ואבות לילדיהם נפגעת, כאשר נמצא כי במקרים רבים הקשר בין האב לילדיו נפגע יותר מהקשר בין האם לילדיה עקב גירושין (Graaf & Fokkema 2007). כמו כן הילדים נפגעים מבחינה רגשית וחברתית עקב הגרושים והמשפחה כולה חווה משבר, עצב וכאב (ברנע, 2003).
 
גירושין בחברה הערבית
בתרבות הערבית המסורתית, גברים ונשים נישאים בגיל צעיר והנישואים מסודרים על ידי בני משפחה, בדרך כלל אבות. באופן אידיאלי, בני דודים ראשונים נישאו זה לזו והתגוררו בבית המשפחה המורחבת של הבעל. הנישואים הקוננגוויניסטיים הללו הגנו על עושר המשפחה וגם על הכלה, בתקווה שיהיו לה יחסים ידידותיים עם חמותה החדשה (דודתה) ועם גיסותיה החדשות (בנות דודותיה). רוב המסורות הללו עדיין נשמרות, אך הגיל המשפטי של הנישואין עלה, נשים רוכשות השכלה גבוהה ולחלקן יש קריירה. כתוצאה של כך גודל המשפחה הולך ופוחת וזוגות צעירים בוחרים לחיות עם משפחתם הגרעינית בבתיהם (2014 ,Bromfield).
הדור הנוכחי של נשים מגיב אחרת, בניגוד למסורות נשואים ארוכת-שנים כגון נישואים מסודרים, לא להכיר את בעליהם לפני הנישואין, לחיות עם המשפחה המורחבת, פטריארכיה מוחלטת במשק הבית וכדומה. כיום, נשים משכילות, סבורות שגירושין הן אופציה עבורן אף על פי שהן חשופות לסטיגמות שליליות. על פי תורת החליפין החברתית שינוי חברתי או יציבות חברתית היא תוצאה של ניתוח עלות תועלת אישית ליחסים (Kreager & et al, 2013). כאשר העלויות גוברות על היתרונות של אחד השותפים, הם ינטשו את היחסים. תורת החליפין החברתית של גירושין מתמקדת ביחסים לפני הגירושין, וההערכה של הקשר הזה במונחים של עלויות ושל הטבות. היתרונות עשויים לכלול אהבה, תמיכה, מעמד חברתי ויתרונות כספיים; ואילו עלויות עשויות לכלול שליטה חברתית, חוסר חופש ואחריות.
כאשר אנשים מרגישים שהעלויות הנישואים גבוהות מהיתרונות, הם יבחרו בגירושין. בשל העלייה ברמת ההשכלה והזדמנויות עבודה עבור נשים, נוצרו חלופות אטרקטיביות יותר מאשר להישאר בנישואיהם האומללים כמו למשל יכולתן של הנשים לפרנס את עצמן מחוץ לנישואין, דבר שלא היה זמין בדורות קודמים. במחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית נמצא כי נשים משכילות הסובלות מהתעללות בנישואים, נטו יותר להתגרש מאשר נשים לא משכילות וכי נשים אשר הרוויחו אחוז גבוה מסך ההכנסה המשפחתית אף הן נטו יותר לעזוב נישואים פוגעים. ממצאים אלו תומכים בסוג זה של תורת החליפין החברתית בנישואין. בעבר, נטישת נישואים אומללים לא היתה אופציה לנשים הערביות משום שלא היו חלופות טובות יותר עבורן. הבעל היה צורך בסיסי להישרדותן. יתר על כן, נשים גרושות הוחרמו מהקהילה שלהן, נזרקו לרחוב ונתרו חסרות כול.

כיום, בחברות ערביות, גירושין נמצאים במגמת עלייה כאשר החברות הערביות ממשיכות לעבור ממצב של חברות חקלאיות סגורות מסורתיות לחברות מודרניות ועירוניות. כמה מחקרים בספרות הערבית הציעו הסברים לגבי הסיבות לשיעורי הגירושים בעולם הערבי. כהן וסביה (Cohen & Savaya, 2003) מצאו כי סיבות רגשיות כגון חוסר אהבה או תקשורת לקויה הן סיבות סבירות לגירושין במערב, בעוד במדינות ערביות הסיבות לגירושין הן קונקרטיות יותר, כגון התעללות גופנית, אלכוהוליזם, בעיות פוריות ובעיות עם קרובי משפחה בקבוצות משפחתיות מורחבות. עבדול ועמיתו (2006,Abdul, & Sibai) ערכו מחקר על נשים סעודיות גרושות וגילו כי גורמים חברתיים כגון חוסר מודעות בין זוגות הקשורים לחובות הנישואין, התערבות הורים ובני משפחה בענייני בני זוג, פערי גיל גדולים בין בני זוג שונים, פערי חינוך ומעמד חברתי תרמו להיארעות הגירושין בסעודיה. בירדן, מחקרים (Al Ghazwai, 2007) הראו כי מעורבות יתר של ההורים, חוסר הסכמה בנושאים חשובים, אי-הבנה של תחומי הנישואין, נישואין מוקדמים, התקשרויות קצרות טווח, חוסר במיומנויות תקשורת היו הסיבות העיקריות לגירושין בקרב זוגות ערבים במדינה.

בחברה המסורתית התערבות משפחתית תורמת לגירושין כאשר, לאחר הנישואין, הכלה מתגוררת עם משפחתו המורחבת של בעלה, עם חובות וציפיות הן של בעלה והן של משפחתו. כיום צעירים מצפים לאוטונומיה בנישואיהם ופחות מעורבות מצד בני משפחה. התערבותם של בני משפחתם של בני זוגם, כגון הורים ואחים, משפיעה לרעה על הקשר שלהם עם בני זוגם.

כאמור, בחברה הערבית נישאים בגיל העשרה או בתחילת שנות העשרים. נשים ערביות טוענות כי הן לא הבינו את המציאות של חיי הנישואין ואולי לא היו בוגרות דיין כדי להיכנס לנישואין. למרות העלייה ברמת ההשכלה והגידול בהזדמנויות עבודה בקרב נשים צעירות, עדיין קיים לחץ משמעותי להתחתן בשלב מוקדם אצל חלק מהמשפחות, ורבות מהנשים הרווקות חוששות מפני האפשרות להתמודד עם "רווקות", מונח שלילי המשמש לתיאור נשים לא נישאו עד גיל 27. הנישואין המוקדמים הם חלופה מקובלת ל"רווקות" (2014 ,Bromfield).

מחמת מצב הנשים כיום, שיעורי גירושין בחברה הערבית ימשיכו לעלות או שנשים יבחרו לדחות את הנישואין. מאידך גיסא, נשים צפויות להפעיל שליטה רבה יותר על אפשרויות הנישואים שלהן לשנות חוזי נישואין, לשנות את הסדרי המגורים שלהן, ובכך ליצור נישואים בריאים ומאושרים יותר ופחות גירושים. בינתיים, יש להתייחס לייעוץ נישואין ולתמיכה בגרושות ובילדיהם. במערב, ייעוץ משפחתי מוצע לעתים קרובות כצעד לתיקון הנישואין, אך כפי שציין אבו בייקר (2003 Abu, Baker), טיפול משפחתי כגון ייעוץ לנישואין אינו מקובל כלל בתרבויות הערביות. מבחינה תרבותית קבלת ייעוץ הנישואין ושימוש בייעוץ מתאים עשויה לסייע בהפחתת שיעור הגירושין. ייעוץ טרום נישואין, ייעוץ וסדנאות תקשורת עשויים גם להיות מועילים לזוגות הצעירים. בשל ההפרדה בין המינים כנורמה בחברה הערבית, דגש על תקשורת יעילה עם המין השני עשויה לעזור לזוגות מסוימים לנווט ולתקשר בנישואים החדשים שלהם. נוסף על כך, נדרשת תמיכה לילדי הורים גרושים כמו פיתוח מרכז קהילתי עבור נשים גרושות וילדיהם (2014 ,Bromfield).
 
מעמד האישה הערבייה בישראל
לטענת דאוד ואבו (2012 Daoud & Abu), במהלך שני העשורים האחרונים, נשים ערביות בישראל הציגו שיפור ניכר בתחום החינוך וההשכלה. כמו כן בישראל חל שינוי ניכר במעמדה של האישה הפלסטינית עקב השינויים שמתחוללים בחברה הישראלית ומרוח המודרניזציה והדמוקרטיה המאפיינים את המדינה. עם קום המדינה נוצר מפגש בין הערבים לבין תרבות המערב – החוקים החדשים, התעסוקה העירונית והחקלאות המודרנית. ומפגש זה חולל שינויים בחברה הערבית בכלל ובמעמד האישה בפרט. תהליכי המודרניזציה אפשרו לאישה הערבייה לצאת מביתה והביא את העולם לביתה על ידי אמצעי התקשורת השונים. השינויים הללו שינו את חינוך הבת הערבייה, חינוך שהתמקד בהכנתה לנישואים ולהיותה אם טובה ורעיה יעילה וכיום כולל בחובו את חשיבותם של הלימודים הגבוהים, רכישת מקצוע וכדומה. עם זאת, ביחס להשתתפות של הנשים בכוח העבודה, שיעור הנשים הערביות העובדות הוא הנמוך בעולם. כמו כן, רמת ההשכלה והסטטוס חברתי, מסבך עוד יותר את האפשרות למצוא עבודה. נאמר כי האבטלה בקרב נשים פלסטיניות היא בעיקר בשל העמדות המסורתיות על אודות תפקידה של אישה וחוסר תמיכה מהבעל והמשפחה.

הפטריארכיה זוהתה כאחת מהתכונות הבסיסיות של המשפחה הערבית והיא המעכבת את האישה הפלסטינית. זאת ועוד, כפי שכבר צוין סוציאליזציה היא גורם נוסף שהוצע על ידי חוקרים רבים כמשפיע עיקרי על המחסור בנשים במרחב הציבורי, ובייחוד בכוח העבודה ובפוליטיקה. משפחות ובתי ספר הם הסוכנים החברתיים המשחקים תפקיד מרכזי בעיצוב וחיזוק מושגים מגדריים, ואכן מילדות מוקדמת, רוב הבנות לומדות שמשימתן העיקרית בחיים היא להתחתן, ללדת ילדים, ולהיות עקרות בית. הציפיות החברתיות והמגדריות מועברות מדור לדור. נקודה חשובה נוספת היא שהשתתפות בכוח העבודה בישראל שונה בין קבוצות אתניות ודתיות וכי בקרב הנשים הערביות בישראל, קיימים גם הבדלים על פי אזור גיאוגרפי, דת וחינוך (Daoud & Abu, 2012).
כמו כן, למרות כל השינויים שחלו במעמד האיש בחברה הערבית, המחקרים (חאג' יחיא, 2003; כרכבי-סבאח, 2009) מצביעים ששינויים אלה הם שינויים כמותיים יותר מאשר איכותיים. במלים אחרות, חל אימוץ של ערכים מודרניים ביחס למעמדה של האישה, אך באופן ששומר על המדרג הפטריארכלי העומד בבסיסם של מוקדי הכוח, כך שהאישה תוסיף להיות האחראית לטיפול בילדים ובמשק הבית וההכנסתה תמשיך להיות מוגדרת כמשלימה להכנסתו של הגבר (עזאיזה ואחרים, 2009).
 
גירושין בחברה הערבית בישראל
החוק הישראלי (סימן 52 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 עד 1947) מתיר לאנשים להגיש בקשה לגירושים בבית משפט אזרחי או בבית דין דתי, אך דורש את אישור בית המשפט המוסלמי כדי לבצע את הגירושין. במקרים נדירים, המוסלמים מביאים את תיקי הגירושין שלהם לבית הדין הדתי המקומי שלהם, השריעה בראשות הקאדי המקומי – סמכות דתית מוסלמית. הקאדי קובע את פסקי הדין שלו על פי המשפט האיסלאמי. כיום, בישראל, הבעל או האישה יכולים להגיש בקשה לגירושין. למעשה קביעה זו מבטלת את הנוהג הערבי המסורתי שבאמצעותו יכול אדם להתגרש מאשתו פשוט על ידי הכרזה על גירושה. הסיבות המקובלות לגירושין הן אלימותו של הבעל או אי-ציותה של האישה, מחלוקת או אי-התאמה שאינם ניתנים לגישור, כפי שהקאדי מוצא לנכון.

לגירושין בחברה הערבית בישראל יש להתייחס בהקשר של המעבר למודרניות העוברת בחברה זו. בעשורים האחרונים עוברים הערבים בישראל מחברה סגורה, שמרנית, חקלאית, המאופיינת במבנה משפחתי פטריארכלי, פטריאליסטי, לחברה עירונית ליברלית יותר, שנחשפת לדפוסי החיים המערביים ומושפעת ממנה. הליכים אלו הם תוצאה של חינוך מוגבר ושל תקשורת ומגע עם יהודי ישראל. לתהליך זה השלכות מכריעות על המשפחה הערבית. מסיבות מורכבות, פוליטיות, חברתיות וכלכליות, החמולה הערבית המסורתית, ירדה בחשיבותה במידה ניכרת, ומעמדם של זקני העיר וסמכותם התערערו. במשפחה הגרעינית, הבעל והאישה חוו שינויים משמעותיים בתפקידיהם. גברים ערבים ראו את תפקידם המסורתי כראש המשפחה מתערער (2014 ,Bromfield). הגורמים התורמים לשינוי זה כוללים את מעמדם הנמוך בחברה היהודית הגדולה יותר, את הקושי שיש להם במילוי תפקידם המסורתי בתמיכה כלכלית במשפחותיהם במצב שבו מספר לא פרופורציונלי של גברים עובדים בשכר נמוך כפועלים בלתי מקצועיים, ועל ידי שחיקת הסמכות שלהם על נשותיהם ועל ילדיהם. הנשים הערביות הפכו משכילות יותר ויותר, וכדי לסייע בנטל הכלכלי החלו לעבוד מחוץ לבית. העבודה מחוץ לבית העניקה להן מידה מסוימת של עצמאות ותחושה מוגברת של ערך עצמי. עם זאת, בדרך כלל, מצופה מהן להתנהג כנשים ערביות כנועות, צייתניות לבעליהן, להורים ולחתנים. שינויים אלה הובילו ללחץ כבד על יחסי הנישואין, בתוך מתן אפשרות לגירושים יותר מאשר בעבר, במיוחד לנשים (Cohen, & Savaya, 2003).

עם זאת, הגירושין אינם מקובלים בחברה הערבית בישראל. מחד גיסא, שיעור הגירושין העולה בקרב הערבים בישראל מעיד על כך שמספר הולך וגדל של ערבים בישראל רואה בגירושים פתרון לגיטימי לבעיות הנישואין שלהם. מאידך גיסא, שיעור הגירושין שלהם נמוך בהרבה מזה של יהודי ישראל. על אף כל השינויים, החברה הערבית בישראל היא במובנים רבים חברה מסורתית, אשר, כמו חברות מסורתיות אחרות, מאורגנת סביב המשפחה ורואה את הפרט כחלק וככפוף למשפחה. יתר על כן, היא רואה בסכסוך אישי ובין-אישי תוצאה של אי-ציות לאלוהים ופגיעה בהרמוניה החברתית. ואכן, חלק גדול מהחברה הערבית המוסלמית בישראל רואה בגרושים, בעיקר בנשים, הורים לא מקובלים וחריגים חברתית (Cohen, & Savaya, 2003).
 
גירושי הורים בילדות והשפעתם על הסתגלות רגשית חברתית, על איכות הקשר הזוגי ועל הפתיחות ליצירת קשר אינטימי בקרב מתבגרים בחברה הערבית
תיאוריית הלמידה החברתית מציעה כמה מכניזמים דרכם גירושי הורים בילדות עשויים להשפיע על הסתגלות הורית בבגרות, ובייחוד על הסתגלותן ההורית של נשים. דרך רציונל המודל-לחיקוי, בנות להורים גרושים נחשפות למודל של האם הגרושה, מודל שבו האם מקדישה זמן ואנרגיה מרובים לתפקידה כאישה עובדת, ופחות לתפקידים של נישואין ושל הורות. כמו כן, דרך השערת תקשורת-של-עמדות, בנות להורים גרושים מושפעות מעמדותיהן הליברליות של אמותיהן לאחר הגירושין ביחס לתפקידי-מגדר. עמדות אלו מדגישות את חשיבות הקריירה והעצמאות הכלכלית בסדר העדיפויות של בנותיהן, לעומת דגש נמוך יותר על תפקידי-מגדר מסורתיים של נישואין והורות. על כן, לבנות להורים גרושים יש עניין פחות בהורות. נוסף על כך, בנות להורים גרושים חוות באופן שלילי את הירידה הכלכלית שנוצרה לאחר הגירושין בעקבות עזיבת האב, וחוששות שייאלצו להתמודד עם עתיד דומה בנישואיהן. לכן, הן נוטות לשים דגש גבוה על עצמאותן הכלכלית כנשים, לתפוס את תפקידן כאישה עובדת כחשוב יותר מתפקידי הנישואין וההורות, ולהסתייג מלבצע הקרבות בתחום הקריירה והתעסוקה למען ההורות. בהתאם לכך, נשער כי תקופת המעבר לאימהות תעורר ביתר שאת את הקונפליקטים של בנות להורים גרושים בנוגע לאימהות ולהקרבות שהן צריכות לבצע עבור תפקידן כאם, בייחוד בתחומים של הקרבת הקריירה ועצמאותן האישית למען ההורות. לכן, בנות להורים גרושים צפויות להיות בעלת חוויית הורות לקויה יותר, בהשוואה לבנות להורים נשואים (לוי-שיף, 2015).

תפיסות תיאורטיות מוקדמות שניסו להסביר את ההשפעות של גירושי הורים על הילדים, התייחסו באופן בלעדי לאובדן האב, בשל עזיבתו את הבית בשל הגירושין. תפיסות אלו טענו כי אובדן זה גורר תגובות שליליות אצל הילדים, תגובות המקבילות לתגובות אבל על הורה שמת כגון דיכאון, חוסר אמון, הלם והכחשה. לפי תפיסות אלו, תגובות שליליות אלו אצל הילדים הן הגורם המרכזי לבעיות מאוחרות יותר, ועלולות להוביל לפגיעה בהתפתחותם העתידית. אולם, מחקרים מאוחרים יותר, שהשוו בין ילדים שחוו אובדן הורי בעקבות מות האב לבין ילדים שחוו אובדן זה בעקבות גירושי הורים, מצאו כי ההשלכות השליליות בבגרות גבוהות יותר בקרב ילדים שחוו גירושין. מחקרים אלו הובילו למסקנה שהשפעת הגירושין אינה טמונה רק בחוויית האובדן כשלעצמה (לוי-שיף, 2015).

המחקרים אף מתארים את המשפחה כסביבה העיקרית שבה ילדים בונים מודלים של התאמה התנהגותית וחברתית. מודלים אלה הם המדריכים שבהם ילדים משתמשים במהלך המעבר האישי והחברתי שלהם לבגרות. בהקשר זה, סגנון ההורות משפיע על יכולתם של הילדים לכונן יחסים חברתיים והתנהגויות של ויסות עצמי. בשנים האחרונות, במחקרים על יחסי הורה-ילד, הודגשה השליטה, בשילוב עם חום וחיבה, כגורמים מכריעים בהתפתחות החברתית והרגשית של הילדים ((Llorca-Mestre, Samper-García, Malonda-Vidal, & Cortés-Tomás, 2017)). ילדים החיים במשפחה אשר עברה תהליך של גירושין מתמודדים עם מתח, עם חוסר חוסר ודאות, עם דיכאון, עם סגירות חברתית (Emery, 2009) ועם קשיים ביצירת קשר וביצירת באינטימיות (בלוש-קליינמן ושרלין, 1999). מאמרים שונים גורסים כי גירושי הורים משפיעים על יחסיו האינטימיים של הילד, ולעיתים ילדים אלה כלל לא מצליחים לנהל מערכת יחסית רצינית, לא מצליחים לנהל חיים זוגיים, הם לא מתפשרים, אינם סבלנים, וסוליסטים. רבים גם כלל לא מאמינים במוסד הנישואים ולא מעוניינים להינשא. לרוב אותם ילדים מתקשים להתמודד שכן סבלו בילדותם. הם ממורמרים ולכן לא אימצו את הדגם של זוגיות מאושרת ובריאה. באופן דומה החוקרים סוברים כי הבסיס ליצירת מערכת יחסים ואינטימיות היא ביטחון רגשי והיא המבשרת אינטימיות עתידית בריאה (Arseth Kroger, Martinussen, Marcia,2009). מכאן עולה כי הילדים נפגעים מבחינה רגשית וחברתית עקב הגרושים והמשפחה חווה משבר, עצב וכאב (ברנע, 2003).
 
השערות המחקר

 
מתודולוגיה
שיטת המחקר כמותית. הסיבה לבחירה במחקר כמותי היא להבהיר קשר בין משתנים. כמו כן, במחקר זה מטרתי הייתה לאשש השערות הנוגעות לסוג הקשר בין המשתנים (השערות הנובעות מתיאוריות קיימות) ולכן מחקר כמותני הוא המתאים ביותר במקרה זה.
 

אוכלוסיית המחקר
הלוח הבא מציג את מאפייני הרקע של המשתתפים במחקר.
לוח 1- תיאור המשתתפים במחקר (n=97)

 

 

 

 

 

 

 

 

Abbey, A., Abramis, D. J., & Caplan, R. D. (1985). Effects of different sources of social support and social conflict on emotional well-being. Basic and Applied Social Psychology, 6. 111-129
Abu Baker, K, 2003, Marital problems among Arab families: between cultural and family therapy interventions, Arab Studies Quarterly 25 (4), 53–74
Abdul, JZ, Sibai, H, 2006, Factors influencing the rise in divorce rates between the Saudi families: An analytical study in a sample of divorced women in Jeddah, Jeddah, Saudi Arabia: King Abdul-Aziz University [Arabic]
Al Ghazwai, F, 2007, Social and economic causes of divorce in the north of Jordan: a field study in the governorate of Irbid, Journal of Studies 34, 68–83 [Arabic]
Bromfield, N. (2014). Interviews with divorced women from the United Arab Emirates: a rare glimpse into lived experiences. Families, Relationships and Societies 3, 3, 339–354.
Cohen, O. & Savaya, R. (2003). Adjustment to divorce: A preliminary study among Muslim Arab citizens of Israel Family Process; Rochester. 42, 2, 269–90.
Descutner, C. J., & Thelen, M. H. (1991). Development and validation of a Fear-of-Intimacy Scale. Psychological Assessment. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 3, 2, 218225–
Daoud, S. Abu O. (2012). Palestinian working women in Israel: National Oppression and Social Restraints, Journal of Middle East Women's Studies, 8, 2, 78–101, 123.
Emery, C.R (2009). Stay for the Children? Husband Violence, Marital Stability, and Children's Behavior Problems. Journal of Marriage & Family, 71, 4, 905–916.
Graaf, P. M. & Fokkema, T. (2007). Contacts between Divorced and Non-Divorced Parents and Their Adult Children in the Netherlands: An Investment Perspective, false European Sociological Review, 23, 2, 263–277
Kreager, D, Felson, R, Warner, C, Wenger, M, 2013, Women’s education, marital violence, and divorce: a social exchange perspective, Journal of Marriage and Family 75, 3, 565–81
Llorca-Mestre, A., Samper-García, P., Malonda-Vidal, E., & Cortés-Tomás, M.T. (2017). Parenting style and peer attachment as predictors of emotional instability in children. Social Behavior and Personality. 45, 4, 677–694.
Oliver, G. R. & Coyte, R. (2011). Engendering learning engagement in a diverse cohort: a reflection, Accounting Research Journal, 24, 2, 195–204