חשיבה גישורית לעומת חשיבה משפטית
מאת: ד"ר דוד סילורה
בקורס הגישור הבסיסי אנו לומדים ומלמדים את ההבדל שבין גישור למשפט, יתרונות וחסרונות, ה- BATNA וה- WATNA.
בתוכנית להתנסות מודרכת בגישור, הפרקטיקום, אנו עדים להבדלים שבין שני המונחים במלוא משמעות מובנם.
לא בכל גישור בעלי הדין מגיעים להסכמה, ותיקי אי-הסכמה חוזרים לבית המשפט לדיון משפטי במועד שנקבע.
תלמידי הפרקטיקום מתבקשים להיות נוכחים כצופים במשפט בתיק בו גישרו, כדי לעמוד על ההבדל בין החשיבה הגישורית לחשיבה המשפטית.
סכסוך אחד לדוגמא, מתוך דוגמאות רבות, המצביע בצורה בולטת על הבדלים אלו – מוקדשת רשימה זו.
לעיתים, גישור אינו מסתיים בהסדר בשל סיבות שונות: בעיות חיצוניות, בעיות אישיות של אחד המגושרים, בעיות של אגו, הידבקות בעיקרון ומשפטים כגון "אני איש עקרונות ומוכן לתרום הרבה כסף לחולי סרטן – אבל הוא, לא יקבל ממני אפילו פרוטה אחת, זה עקרוני... ואני בטוח שהשופט יכיר בצדקתי ויפסוק לטובתי... אין לי על מה להתפשר ואיני רוצה להגיע איתו להסכמות...".
הגישור הוא עולם ומלואו ולא מתחיל או מסתיים בבית המשפט, אשר כיום הוא הספק העיקרי לתיקים לגישור. עם זאת, רבים צופים כי בעתיד התחום יעבור שינויים, כתוצאה מחובת פגישת המהו"ת על פי פקודת סדרי הדין המעודכנים. הסיכויים לכך טובים. בדומה לארצות אחרות גם בישראל, תהיה פנייה ישירה לגישור טרם משפט, והפונים, כולל עורכי דין ויועצים משפטיים של גופים וחברות, לא יראו בכך חולשה משפטית אלא חוזקה.
השאלה המרכזית היא האם אנו רוצים "לנהל" סכסוך או "ליישב" סכסוך? והתשובה, על פי הבדיחה הידועה, תלוי את מי שואלים...
להלן דוגמה לפרטי סכסוך, הגישור והמשפט והבדלי החשיבה שביניהם:
הסכסוך:
על פניו נראה הסכסוך שלהלן פשוט בתכלית:
תובע, שלענייננו שמו יהיה מר ישראלי תבע את מרפאת השיניים אליה פנה לקבלת עזרה ראשונה ואת רופאת השיניים, שלצורך רשימה זו שמה יהיה ד"ר שיני זהב.
הטענה:
התובע מר ישראלי פנה אל מרפאת השיניים של ד"ר שיני זהב (הרופאה), לקבלת טיפול עזרה ראשונה לאחר ששן קדמית תחתונה בפיו התנתקה חלקית.
בשיחה טלפונית עם המרפאה נמסר כי עלות הטיפול נע בין 200-500 ₪.
בעת הטיפול הרופאה שלפה את השן המתנדנדת ממקומה וחיברה אותה בחזרה, תוך שהיא מציינת כי "אין אחריות לטיפול זה".
הרופאה שלחה את המטופל למשרד הקבלה שם התבקש לשלם 500 ₪. המטופל שילם את הסכום המבוקש.
לאחר התשלום, שלווה בהתנהגות לא מנומסת (בלשון המעטה) שהתנהלה בין המטופל והרופאה, אישרה הרופאה, לטענתו של מר ישראלי, קיומה של אחריות למשך 7 ימים.
לאחר 4 ימים, התנתקה השן פעם נוספת, מר ישראלי יצר קשר עם הרופאה אשר לא הייתה יכולה לקבלו ובסופו של דבר הציעה להשיב לו 200 ₪.
מר ישראלי לא הסכים לכך אלא דרש את מלוא הסכום ולאור עמדתו הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות.
מר ישראלי צירף לכתב התביעה צילום הפה והשן, נשואת התביעה, שובר תשלום בכרטיס אשראי בסך 500 ₪, וצילום הודעות שהעבירו ביניהם בוואטסאפ.
מר ישראלי תבע את החזר התשלום בסך 500 ₪ על הטיפול בשן שהתנתקה ממקומה בפיו, וכן תשלום שהיה לו לעורך דין כדי לשלוח מכתב למרפאה בסך 500 ₪ ובנוסף, עוגמת נפש ופיצויים בסך 8000 ₪, סך הכול ביקש שבית המשפט יפסוק לטובתו סך כולל של 9000 ₪. בתביעתו כתב מר ישראלי, כי איבד אמון במרפאה וברופאה ואינו מוכן לקבל מהם בעתיד טיפולי שיניים.
פגישת הגישור:
פגישת הגישור לא הניבה תוצאות.
מר ישראלי, התובע, עמד על בקשתו לקבל החזר כספי של 500 ₪ ששילם בגין הדבקת השן שנפלה לאחר הטיפול של הרופאה, הוא הסכים לוותר על שכר טירחת עורך דין כי הבין, שבבית המשפט לתביעות קטנות אין עורכי דין מעורבים ישירות בעבודת בית המשפט, אולם הוא הגדיל את סכום הפיצויים ועוגמת הנפש בסכום של 500 ₪, והסכום הכולל עליו התעקש לקבל בפגישת הגישור היה 9000 ₪.
כל הרעיונות היצירתיים שהועלו בגישור לא נתקבלו על דעתו, הוא היה איתן במחשבתו כי נעשה לו עוול וכי בית המשפט יפסוק לטובתו.
ד"ר שיני זהב, הנתבעת שהיא גם בעלת מרפאת השיניים, התנגדה לדרישתו של מר ישראלי. להגנתה טענה כי אמרה בסיום הטיפול על כך שאין אחריות לטיפולים מסוג זה ורק אחרי שלחץ אותה לפינה והתחיל לצעוק במרפאה – אמרה לו את שאמרה לגבי אחריות של 7 ימים.
מתוך רצון טוב הסכימה להחזיר סך של 200 ₪, אבל אינה רוצה להתעסק בנושא ואינה מוכנה להוסיף על הצעתה. יוקרתה המקצועית עומדת על הכף – והצעתה להחזר של 200 ₪ עומד בעינו. יש לה אמון מלא בבית המשפט שיבין אותה ויפסוק לטובתה.
לא עזרו הטיעונים של שימור לקוח, שימור המוניטין של המרפאה, אפשרות מתן טיפול אחד ללא עלות, שצפוי רווח הדדי לשניהם אם יגיעו להבנות בהידברות וברוח טובה – כל צד נשאר איתן ועקשן בדעתו ובהצעותיו.
הגישור לא הסתיים בהסדר.
התיק הוחזר לבית המשפט.
פסק הדין:
פסק הדין שלהלן, שניתן ע"י בית המשפט, מצביע בבירור על החשיבה המשפטית ולא על חשיבה גישורית שכל כולה ניסיון לגרום לאמון והידברות, בבחינת מקרב-לקרבה.
אתחיל מהסוף:
בית המשפט דחה את התביעה וחייב את מר ישראלי לשלם לד"ר שיני זהב הוצאות משפט בסך 600 ₪.
הנימוקים והציטוטים מפסק הדין:
* התובע בדבריו בבית המשפט טען, כי אין לו טענה בדבר מקצועיותה של הרופאה אלא רק כי היא לא עמדה בתקופת האחריות של 7 ימים שהתחייבה לה.
* הרופאה הציגה בפני בית המשפט אישור רואה חשבון של עלות יום עבודה שלה וכן, חשבונית מס בגין התקנת מצלמות במרפאה לאור טענותיו של התובע, מר ישראלי והתנהגותו בסיום הטיפול.
לפי סעיף 62 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, בתביעה קטנה, בית המשפט פטור מדיני הראיות ומסדרי הדין, אלא עליו לפעול בדרך יעילה על מנת להגיע להכרעה צודקת ומהירה.
על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
הכרעה וציטוט מפסק הדין:
נטל ההוכחה מוטל על כתבי התובע להוכיח את טענותיו.
* לעניין מקצועיות הטיפול והשאלה אם התובעת התרשלה בעבודתה, היה על התובע לצרף חוות דעת מומחה מתאים, דבר אשר לא עשה. ועל כן, טענות אלה לא הוכחו אך התובע בדבריו בפני ציין כי אין בפיו טענה כלפי מקצועיותה של הרופאה – כלומר, טענת רשלנות כלשהיא.
* טענת התובע כי הנתבע התחייב לתקופת אחריות של 7 ימים, לא גובתה בראיות כלשהן.
* התובע מפנה להודעות הוואטסאפ ומבקש להיבנות על האמור שם לגבי הוכחת האחריות בדברי הנתבעת, אך ניתן לראות בבירור בדברי הנתבעת כי היא אמרה מפורשות לתובע בעת הטיפול, שאין אחריות.
הצעתה להשיב 200 ₪ הייתה רק כאות של טעם טוב.
* טענה כי קיים נוהג של אחריות לטיפול זה, יש גם כן להוכיח בראיות, ולפחות בחוות דעת של רופא לגבי קיומו של נוהג זה או כל ראייה רלוונטית אחרת. ראיות כאלה לא הוצגו ע"י התובע.
* התובע לא הוכיח את טענותיו ועל כן דין התביעה להידחות.
*התביעה, כאמור, נדחית ואני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 600 ₪.
סיכום:
הכתוב מעיד על עצמו ולקורא, בלשון ברורה, שאין החשיבה הגישורית דומה לחשיבה המשפטית.
בהליכי גישור יש שלב הנקרא חלופות/אלטרנטיבות. בשלב זה המגשר פונה לכל אחד מהצדדים בפגישה נפרדת ושואל: "מה לדעתך יפסוק בית המשפט?"
הרי ידוע כי לבית המשפט יודעים איך נכנסים – אבל לא יודעים איך יוצאים!! בבית המשפט השופט ישמע אותך ואת הצד השני ויפסוק, אולי לטובתך ואולי לטובת הצד השני, ואי-אפשר לדעת מה תהיה שביעות הרצון של הצדדים מפסק הדין.
לעומת זאת בגישור, אם הצדדים מגיעים להסכמה והוא נכתב כהסדר ונשלח לקבלת תוקף של פסק דין – אפשר לטעון כי הצדדים עצמם כתבו את פסק הדין ושניהם צריכים להיות מרוצים ממנו.
.png?sopC=1724509309774)