מאת: ד"ר דוד סילורה
 

שנים רבות הייתי חבר בהנהלת ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל, הנתמכת ע"י האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך.

ברישומי רשם העמותות מצהירה ההתאגדות כי מטרתה היא : "שיפור איכות העבודה בחינוך מבוגרים על-ידי בדיקת שיטות ותכנים, ע"י הכשרה והשתלמויות לעוסקים בתחומים השונים של חינוך מבוגרים, ע"י כל דרך אחרת שהאגודה תבחר בה".

יעדי ההתאחדות לשנת 2019, היא הבסיס שמקובל בארגוני השכלת מבוגרים בעולם, שעיקרו: "למידה לאורך החיים, קידום ופיתוח החברה הלומדת בישראל בדגש על האוכלוסיות הבוגרות  בתחומי ההשכלה , הקניית השפה , השכלה והשתלמויות".

ההתאגדות הוקמה במטרה להשלים את השגת מטרות האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, ובעיקר – לשמש זרוע לא פורמאלית של האגף ולהפיץ את הנושא של למידה לאורך החיים, במקומות שבהם האגף מוגבל בחקיקה או בתקציבים.

דוגמא לכך, היא השתתפות בכנסים בינלאומיים להשכלת מבוגרים, בין היתר הארגון האירופאי להשכלת מבוגרים שההתאגדות מייצגת בו את מדינת ישראל.

תפקידי האגף לחינוך מבוגרים הם מגוונים, ובעיקר מתרכזים בנושאים הבאים:

"האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך הוא גוף ארצי היוזם ופועל לקידום למידת מבוגרים-למידה לאורך החיים , תוך מתן מענה רלוונטי ומקצועי לצרכים השונים של אוכלוסיית המבוגרים במגזרים השונים של החברה בישראל – היהודי, הערבי, הבדואי והדרוזי, להקניית השפה העברית ולהשלמת השכלה עד 12 שנ"ל. 

הקניית השכלה, והנחלת השפה העברית ככלי למוביליות חברתית ולשיפור ההתפתחות האישית של הפרט ושל החברה כולה. אלו הן פעילויותיו המרכזיות ויוזמותיו של האגף לחינוך מבוגרים.

 

פעילויות האגף לחינוך מבוגרים מבוססות על:

מערכת היחסים שבין ההתאגדות לחינוך מבוגרים לאגף לחינוך מבוגרים, ידע עליות ומורדות במהלך השנים, לעיתים האחד חפף ולעיתים, התקיימו חילוקי הדעות שנסבו על שאלת העצמאות של ההתאגדות. 

האם ההתאגדות היא עצמאית בהחלטותיה? או – האם ההתאגדות צריכה לבצע את אשר מבקשים ממנה באגף לחינוך מבוגרים ואסור לה לסרב לבקשותיה?

(כמובן, שפורמאלית כעמותה עצמאית רשומה ברשם העמותות, ההתאגדות רשאית לקבל כל החלטה באופן עצמאי. אך סירוב לבקשות האגף לחינוך מבוגרים יכול לפגוע בהמלצתה השנתית לאישור תקציב שנתי לפעילות ההתאגדות). 

לא אחת , מערכות היחסים וגם תקציבים היוו חלק חשוב מהתמונה הכוללת, תמונה של חילוקי דעות וגם, תמונה של יישוב חילוקי דעות  והבטחה להמשך עבודה משותפת ושיתופי פעולה לטובת השגת מטרות ההתאגדות  והאגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך.

לעיתים,  עלתה  השאלה, האם נחוצה עמותה לחינוך מבוגרים בישראל? האם ההתאגדות ממלאת את תפקידה על פי מטרותיה? 

לעיתים, כדי לעודד פעילות וגם לגרום להכנסה כספית לעיבוי התקציב הזעום המתקבל מהמדינה, לקחה על עצמה ההתאגדות פעילות חינוכית שחפפה את התפקיד של האגף לחינוך מבוגרים, כמו למשל –פעילות של הנחלת הלשון לקהילות חלשות  או של השלמת השכלה, תמורת הכנסה נאה לתקציב ההתאגדות.

ולעיתים, נעשה הדבר בשיתוף פעולה עם האגף לחינוך מבוגרים –לטובת השגת מטרות שניהם.

הבעייה היא, שהתקציב אינו מספיק כדי למלא את המטרות המוצהרות שלה. לחברי ההנהלה בעלת רצון עז לקדם נושאים ולערוך כנסים ולגרום להמונים ללמוד לאורך החיים –וגם, לייצג את ישראל בכנסים בינלאומיים.

אבל, רק עם רצון קשה להתקדם. וגם עם תוכניות לביצוע שקשה לבצען, קשה להתקדם. הרצון פוגש את המציאות בשטח שאינה תמיד מפרגנת לרצון ולחזון.

 

למשל: אתר האינטרנט של ההתאגדות שהוקדשה לבנייתו מחשבה רבה והוקצה לו תקציב מתאים, במגמה שיהפוך להיות הבמה המרכזית לכל נושא השכלת מבוגרים בישראל, ובו – בין היתר, רשימות של המוסדות לחינוך מבוגרים, מידע למבוגרים מחפשי השלמת השכלה, פורום לדיון ועוד... אבל, במציאות האתר אינו ממלא אחר הציפיות ואינו כולל את כל אשר נקבע כי יהיה בו בתכנון הקמתו...

במקביל, רבה פעילות ההשכלה והלמידה של מבוגרים והגיל השלישי בישראל ע"י גופים רבים המקדמים חינוך מבוגרים, שאין להם כל קשר עם ההתאגדות לחנוך מבוגרים בישראל.

מוסדות בדמות הקתדרלות העממיות, כגון: אסכולות, שחר, הקתדרה, לימודי חוץ באוניברסיטאות,  פעילויות למידה לגיל השלישי באמצעות  ומרכזים קהילתיים ועיריות ומועצות מקומיות ממלאות את החלל.. 

למשל עמותת חמול"ה , שמטרותיה חופפות את אלו של ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל. איני יודע אודותיה רבות, מי האנשים שייסדו אותה,  וגם איני מודע לפעילותה או למספר חבריה... ייתכן וקיימות עמותות נוספות דומות.

אני שואל את עצמי: מדוע צריך יותר מעמותה מרכזית אחת לחינוך מבוגרים? מדוע לא לאחד כוחות להשגת אותה המטרה?

במסמך היסוד על פיו נרשמה  חמול"ה כעמותה נכתב שמטרותיה הן: 

"הנחיית קבוצות מבוגרים בתחומי ידע מגוונים בדרך הדיאלוג. קידום השוויון בחברה הישראלית ע"י הרחבת ידע למבוגרים בקהילות שונות. יצירת קשרים בין חלקי החברה השונים ע"י דיאלוג בין מגזרי ובין דתי. פיתוח הרעיון של למידה לאורך החיים בהנחיה שוויונית וקבלת ידע מן המשתתפים. הרחבת התפיסה של חינוך לדת".

אני חייב לציין כי החברים המתנדבים להתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל , מסורים לה מאד. לא אחת, בעיקר בנסיעה לכנסים בינלאומיים, מימנו חלק גדול של כרטיסי הטיסה והמלונות לשהייה על חשבונם הפרטי. גם הוציאו דוחות ובהם חידושים בחינוך מבוגרים ליישום בישראל.

אם כל כך טוב – על מה אני מלין?

אני מלין על כך שהנושא אינו בראש מעייניה של ממשלת ישראל. במדינות רבות בעולם

נחקק חוק לחנוך מבוגרים ונעשות פעולות לעידוד השכלת מבוגרים, כדי  ליישם את האידיאל הבינלאומי והישראלי של " למידה לאורך החיים".

חקיקה לעידוד השכלת עם מלווה בד"כ, בתמריצים כספיים ובהזדמנויות למידה, וכוללות גם קיומם של פסטיבלים המוניים לכך.

וכן, ההתאגדות עצמה, אף שהיא טוענת כי היא מייצגת את נושא חינוך המבוגרים בישראל – אין לה השפעה רבה על מוסדות חינוך והשכלת מבוגרים שקמו והתפתחו בשנים האחרונות או על מדיניות חינוך מבוגרים במשרד החינוך...

נציגי הקתדרות והאוניברסיטאות העממיות ודומיהם –אינם מיוצגים בהנהלת ההתאגדות. גם מוסדות השכלת מבוגרים ומרכזים קהילתיים להשכלת מבוגרים, אינם לוקחים חלק פעיל בפעילות ההתאגדות.

אין להתאגדות כל מידע או יכולת  פיקוח, האם דוחות החידושים  שנלמדו  בכנסים בינלאומיים להשכלת מבוגרים , שהועברו לגופים מתאימים בישראל –מיושמים ומהם הלקחים בהתאמתם לישראל?  מה אנו בישראל יכולים ללמד את העולם בתחום?

באחת השנים בעבר הרחוק, הופתעו נציגי ההתאגדות שהגיעו לכנס בינלאומי של ההתאגדות האירופאית, שזוג ישראלים  זכה  בפרסים על תרומה לחינוך מבוגרים בעולם.

שמה של ישראל הואדר - כאשר ההתאגדות בישראל כלל לא הייתה מעורבת. בחוכמה ביקשו נציגי ההתאגדות מזוכי הפרס להצטרף לנציגות הישראלית ולקבל את הפרס כנציגי ההתאגדות לחיוך בישראל. וכך היה.... אותם זוכי פרס אינם בקשר עם ההתאגדות מאז....

דומה, שההתאגדות חיה באי בודד – היא לעצמה כשלעצמה. ללא תמיכה ציבורית רחבה וללא תמיכה ממשלתית ראויה ואף ללא הכרה של מוסדות לחינוך מבוגרים שההתאגדות מבקשת לייצגם כגוף מטרייה.

וגם – ההתאגדות אינה מונה חברים רבים, הן באופן אישי (למשל: מורים ומרצים במוסדות לחינוך מבוגרים) או מוסדות, כמו הקתדרות, שחר ודומיו -לגיל השלישי, וכיו"ב. 

וכך, הופך הארגון בעל המטרה הנעלה לסוג של אוליגרכיה – מיעוט של בעלי עניין, כולם ברמה גבוהה אשר מילאו תפקידים בכירים בתחום בעברם, המבקשים להשפיע על מדיניות ותכני חינוך המבוגרים בישראל – ברם, השפעתם מוגבלת. אין ספק כי הפעילים שבעי רצון ומרוצים מכל מסמך או ביטאון שהם מפיקים ובהם מרגליות – אבל, הרעיונות היפים שבהם אינם מגיעים לרבים ואינם מיושמים בשטח .

זכורני, לפני שנים רבות שההתאגדות עמלה והפיקה תוכנית חומש לחינוך מבוגרים שהעביר לכל מי שרק נוגע בעניין – והמסמך נשאר כאבן שאין לה הופכין....

כאשר נשאלו פעילי ההתאגדות, ביניהם אנוכי -מה ההתאגדות עושה? התשובה הייתה, גם שלי, בין הייתר – הנה, נכתבה תוכנית חומש לישראל... אבל, התוכנית היפה נשארה כתוכנית בלבד. איש לא היה מעוניין בה, גם לא האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך.

מאז עבר עשור...

וגם נושא של עיר לומדת התחיל בהחלטת ההתאגדות לקדמו, לאחר שחברת הנהלה גילתה את הנושא וסברה כי יהלום פעילות של ההתאגדות ויתאים למטרותיה. 

כיום, בעת פרסום ביטאון זה, 2019 – הנושא של עיר לומדת  קורם עור וגידים  וממונף – חזון שמצליח, שאילו היה חלק מפעילות ההתאגדות היה בכוחו למנף אותה גם כן.

אחד מביטוייה לאחרונה היה בחתימת הסכמים לשיתופי פעולה בין אחת העיריות המובילות  והידועות באיכות ניהולן בישראל עם ערים  מקבילות באיטליה ובוסניה  במישור הבינלאומי וניתנה הכרה ממסדית לנושא עיר לומדת בישראל, במישור הלאומי. 

ברם, למורת רוחי כי מי שייבאה  את הרעיון  להקים ערים לומדות בישראל, שההתאגדות החליטה לאמץ כנושא פעילות - העבירה את ביצועו אל מחוץ להתאגדות, לאחת העיריות שהסכימה לקדמו.  

(לדעתי כיום, בראייה לאחור - אני תוהה על הסיבה האמיתית לכך, שהנושא אושר להיות חלק מפעילות ההתאגדות ולפתע – הועבר למקום אחר.

אם הסיבה להעברת הנושא מהתאגדות נובע מחשש שההתאגדות לא תוכל למנף ולקדם את הנושא – הרי העברתו הייתה מוצדקת. אך אם הסיב לכך היא אחרת – הרי, שההעברה אינה מוצדקת). 

זכור לי כי היו בנושא זה דיונים בהתאגדות ובאגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך – אך לא הייתי מעורב ואיני זוכר שהתקיים דיון משמעותי בהפסקת הטיפול בו. 

תמיד, כאשר עולה נושא או רעיון, השאלה המתלווה אליו היא – מי יבצע? האם הביצוע יהיה בהתנדבות או בתשלום שכר? מה ההשלכות של כל אפשרות וכיצד לנהל נכון את התקציב ולגרום שיהיו הכנסות יותר מהוצאות.

זה עניין של ניהול נכון. יש לי הערכה רבה לכל מי שהתנדב לנהל את ההתאגדות ועשה ככל יכולתו לטובתה ולמענה. היו מתנדבים רבים שהפסוק הבא מתאים להם –ולכן, הם ראויים להערכה. "במקום שאין איש – היה אתה לאיש....".

בהתאגדות, נכון להיום –אין דמי חבר שיכולים לסייע באיזון התקציב. וגם – אין בו חברים רבים, לא מורים להשכלת מבוגרים, לא סטודנטים להוראת מבוגרים, לא מוסדות להשכלת מבוגרים, לא תלמידים הלומדים במוסדות לחינוך מבוגרים ולא בתי ספר או מתנסים העוסקים בהשכלת מבוגרים – כל דיכפין יתקבל בברכה.... ואין הרבה קופצים ...

יש צורך בשינוי יסודי בפעילות ההתאגדות כדי שתוכל למלא את חזונה הראוי. שהשתנה במהלך השנים בעקבות הפיתוח הטכנולוגי  והדיגיטאלי – אך בסיסו נשאר כשהיה. בעידן זה של התפתחות קבוצות הדיאלוג  והטכניקות  החדשות ללמידה מרחוק , ביחד עם  אפשרויות מציאת המידע הגלוי לכל, בסיוע  האינטרנט וגוגל, הווטסצאפ, האינסטגראם,  הטוויטר ודומיהם – אפשר  גם להיות מאד יעילים בקידום  הנושא של  למידה לאורך החיים , שהיא אחת ממטרות העמותה של ההתאגדות.

יש צורך שההתאגדות תזכה בתמיכה רחבה הן של הממשלה והן של מוסדות חינוך המבוגרים בישראל, אשר – נכון לכתיבת מאמר זה – אינם מתחשבים בה ואינם בקשר איתה ואין להם שום נציגות בהנהלתה ובעצם, אינם מכירים בה כאוטוריטה. 

במקורות כתוב: גם הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות... ולהתאגדות הרבה כוונות טובות. חבל שאין מטרות אלה מוגשמות הלכה למעשה.

 

הערה:

שלוש מטרות עמדו בפני כאשר כתבתי מאמר זה:

1. לגרום לחברי הנהלת ההתאגדות להבין את המציאות בה הם פועלים כדי שיבינו בעצמם כי יש בעייה בנושא החשוב של חינוך מבוגרים בישראל, בעיקר בכך שההתאגדות שמה לעצמה מטרה להיות עמותת מטרייה לכל  מוסדות חינוך המבוגרים בישראל ולתלמידי חינוך מבוגרים – והיעד לא הושג.

2. להסביר את הסיבה הגלויה מפרישתי מפעילות בהתאגדות ומתפקידי כסגן יו"ר ההתאגדות. הסיבה הסמויה  נוגעת למערכת יחסים הקשורה להרמוניה בפעילות בהתאגדות.

3. לגרום לחשיבה מחודשת כיצד לגרום לכך שמה שהיה לא מה שיהיה, ולהכין תוכנית הבראה להתאגדות בסיוע ובשיתוף של האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, ואולי – אף יהיה אפשר לשלב כמה ממוסדות חנוך המבוגרים המובילים בישראל, שיוכלו להביע את דעתם לגבי המטרות של ההתאגדות שגם יצדיקו את חברותם בו. (למשל: לחוקק חוק לחנוך והשכלת מבוגרים בישראל).

כתבתי דברים אלה במטרה לגרום לשינוי. הן תודעתי והן ארגוני. אין לי כל רצון לפגוע בהתאגדות או בפעיליה, במיוחד אלה הפעילים בה שנים רבות והיא מקור ההשראה הנותן להם משמעות . גם אין לי רצון להאדיר את שנעשה ואת העושים – כי , כאמור – הכוונות טובות אבל, התוצאות אינן נראות בשטח כמשפיעות על עולם חינוך המבוגרים בישראל.

וכפי שנאמר – כל המציל נפש בישראל  כאילו הציל עולם מלא, אסיים בכך שגם המעט שעושה ההתאגדות והשפעתה המועטה מבורכת –אך יש צורך  ומקום להגביר  ולהעצים יכולות אלה  לכלל החברה הדוגלת בלמידה לאורך החיים.

אני עצמי עוסק בנושא מתפתח אחר – גם כן בקשר עם מבוגרים והוא גישור וניהול סכסוכים. גם בתחום זה המגמה היא של שינוי חברתי, ההולך ותופס תאוצה במהלך שנות התפתחותו מאז שנות האלפיים ועד כה. שנת 2020 תהיה שנת מפנה בגישור.

שלא כבחינוך מבוגרים, נחקקו תקנות הקובעות מהו גישור ומי רשאי לעסוק בו – בניגוד לחנוך מבוגרים שאין גושפנקה מוסכמת  המנחה מי רשאי להיות מחנך מבוגרים בישראל. מה הקריטריונים להגדרת מוסד חינוכי כמוסד למבוגרים וכד' – בתחום הגישור יש, כיוון שהנושא מילה חלל שהיה צורך בו והיו פעילים שידעו כמצד לגרום לכך שהנושא יוכר ע"י הממשלה...

נכון יש יוזמות פרטיות שהצליחו בערים אחדות – כמו עפולה. אך אין דוגמא זו מצביעה על המצב הקיים בישראל. אין הנחתום מעיד על עיסתו.

 

גילוי נאות:

התובנות אודותם כתבתי במאמר זה הן מאוחרות, אותם ראיתי מרחוק לאחר שפרשתי מהתאגדות.  ניסיתי להבין את הקשיים שמנעו עשייה ואף הצדקתי אותם.

לפרישתי הייתה גם זווית אישית, בדמות היו"ר המכהן, שהיה דמוקרט והביא כל נושא להחלטת הנהלה ואף חילק עבודה – אך בפועל, כמו לואי ה- 14, חשב לעצמו - המדינה זה אני....

הקש ששבר את גב הגמל, כמאמר המשל, הייתה העובדה שהיו"ר הביא להתאגדות נושא חדש ומרתק שאישית, פתח את עיני, והוא התייחסות לפילוסופיה של הדיאלוג על פי הפילוסוף  מרדכי מרטין בובר לקראת 50 שנה למותו.

נבחרתי להיות מזכיר וועדת בובר, יצרנו קשרים עם התאגדות בובר בגרמניה ואף הוזמנו נציגי ההתאגדות לשאת דברים בכנס המרכזי שנערך שם. היו"ר זכה לכבוד גדול כיוון שטען, כי כיו"ר ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל הוא יושב על כסאו של מרטין בובר, שחברי עמותת בובר בגרמניה, ובמיוחד היו"ר שלהם, פרופ' הנס יהויכים וורנר, מעריצים. (מאז פרש היו"ר פרופ' וורנר והוא פעיל כיום בהפקת ספר אודות הפילוסופיה של מרטין בובר בראי המציאות).

היו"ר התהדר בכך כי הוא יושב בכיסאו של מרטין בובר כמי שהקים את ההתאגדות לחינוך מבוגרים. נכון שהפילוסוף קידם את נושא השכלת עם והקים את הארגון הראשון להשכלת מבוגרים והמוסד  הראשון להכשרת מורי השכלת מבוגרים – אבל, מההתאגדות עצמה, שנולדה מפיצול בשל חילוקי דעות עם גוף קיים, אינה ההתאגדות שבובר ייסד מבחינה היסטורית עובדתית. 

אני אישית לא הקפדתי על דיוק הדברים ומי שיידע דבר, לא התייחס לעובדות. 

במסגרת הפעילות, שהפכה להיות הנושא המרכזי של ההתאגדות- שלא מצא חן בעיני חלק מחברי ההנהלה, התקיים כנס מרכזי במכון ואן ליר בירושלים בשיתוף  האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שמרטין בובר היה נשיאה הראשון.( התקיים בירושלים בימים 15-18 ביוני 2015).

לכנס זה לא הגיעו אנשי האגף לחינוך מבוגרים והתעלמו ממנו. אף לא נציג אחד, "כאילו" הסתייגו ממנו (ואם כך היה - איני יודע). בקושי הגיעו אליו חברי הנהלת ההתאגדות .הכנס עצמו היה מאד פורה ומעניין ומלמד.

נקבע גם כנס מקביל שמגמתו הייתה לספר להמונים, בבחינת השכלת עם למבוגרים, אודות מרטין בובר במלאת 50 שנה לפטירתו, והוא נערך באולם אסיה במוזיאון תל אביב, ביום 21 ביוני 2016.

אני הייתי מזכיר הוועדה – אך נוטרלתי מכל פעילות של עשייה או תכנון. היה לי תואר –ותו לא. הכנס אורגן ע"י היו"ר ומי שצירף אליו. אני הוזמנתי, לאחר שהרמתי גבה, להיות אחד המרצים ויו"ר של מושב שנושאו: "האם ניתן למצוא השפעות של משנת בובר כיום"? בו השתתפו פרופ' יוסף אגסי ז"ל, הקשור בנישואין למרטין בובר, ד"ר יצחק עזוז  וד"ר אהרון פלשמן, שתרגם לעברית את ספרו של בובר – אני-אתה.

הייתי, כאמור, מזכיר הוועדה - אך, כאמור, זה היה תואר של קישוט. לא הייתי מעורב .

אציין, כי מאז התקיימו בחירות חדשות והיו"ר שקידם את רעיון בובר כנושא מרכזי לפעילות ההתאגדות לא נבחר לקדנציה נוספת – נמחק נושא בובר מסדר היום של פעילות ההתאגדות. וכיוון שאיני יותר חלק ממקבלי ההחלטות – איני יודע מה עושה ההתאגדות כיום? בוודאי הביטאון שיופק יסביר לי ולקוראיו.

בראייה לאחור, תהיתי, אם היו עוד חברי הנהלה שזכו לתוארי כבוד וחשיבות שהעשייה בה הייתה  משנית.

ואז, פרשתי מפעילות. חבריי ביקשו ממני לשוב – אך, ככל שעבר הזמן וראיתי את הפעילות בהתאגדות ממרחק – הגעתי לתובנות שכתבתי לעיל, שספק, אם החברים המתמידים בה יוכלו להבין.

כאשר נשאלתי אם ארצה לכתוב מאמר לביטאון שההתאגדות עמלה על הפקתו  -הסכמתי  ונעניתי ברצון. כיוון שגם כיום אני סבור שיש מקום וחשיבות לקיומה של התאגדות  מקצועית לחינוך מבוגרים, שדפוסי פעילותה צריכים להיות יותר אפקטיביים ומשפיעים על החברה בישראל, המוסדות הקיימים להשכלת מבוגרים  ומקבלי ההחלטות בה.  דרושה מהפכה ממש, מהפכה של שינוי חברתי, שמוביליה צריכים להיות אנשי הדור הצעיר המזדהה עם עקרונות הלמידה לאורך החיים. יש להצעיר את המנהיגות הקיימת בתחום השכלת מבוגרים  באנשי מעשה צעירים בגופם ונפשם.

אני תקווה מאמר זה יודפס במלואו בביטאון של ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל - וללא צנזורה, גם אם מטרת הביטאון תהיה העצמת הנושא שביטויו במאמרים ובשמות כותביהם והן, אם  במסגרת של יחסי ציבור, תיוג ומיתוג.

וזאת, בהתבסס על אמירתו של  הפילוסוף הצרפתי פרנסואה מארי אוראה הידוע בשמו המפורסם - וולטר, שאמר – "איני מסכים למילה מדבריך, אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם".