לכבוד פסח ( פה-שח) תשפ"ב
 
גשר על פני מים סוערים
מעשה עגל הזהב והגישור בין משה לאהרון אחיו הבכור
מאת: ד"ר דוד סילורה

הגישור מאפשר מסע בין הזמנים. בעלי דין בסכסוך נפגשים בחדר הגישור בהווה, ודנים בסכסוך שהיה בעבר. בעלי דין, באמצעות המגשר, מנהלים הליך גישור על פתרון עתידי.
ותמיד זה הרגע הזה... אין רגע אחר... רגע  של בוחן המציאות. והמציאות עולה על כל דמיון.
האמנם?
בנושא דמיון ומציאות, מצוטט פרופסור אלברט איינשטיין כאומר, כי הדמיון יותר חשוב מיידע. מוח האדם הוא כמטרייה - והוא במיטבו כאשר הוא פתוח.
כך אנו טוענים בנושא תכונות הנדרשות ממגשר מקצועי: עליו להיות בעל ראש פתוח, יצירתי, בעל דמיון ובמקביל - עם כושר ניהולי ורגליים על הקרקע.
מעשה עגל הזהב התרחש בעבר הקדום של עם ישראל. אנו דנים בו בהווה ועומדים על הלקחים שהופקו ומופקים ממנו מאחר והם בעלי השלכות לכל עתיד של קולקטיב המבקש הגדרה עצמית.
 
עגל הזהב
נעבור בדמיוננו לפרשת עגל הזהב, כפי שהוא בספר "דברים" בפרשת "כי תישא". וכך כתוב בפרק ל"ב:
 
{א} וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וייקהל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: 
{ב} וַיֹּאמֶר אליהם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:
{ג} וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
{ד} וייקח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אלוהיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
{ה} וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּיבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר:
{ו} וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עולת וייגשוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וקמוּ לְצַחֵק: (הפרשנות אומרת שלצחק, הכוונה למשחקי מין).
{ז} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
{ח} סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צוויתם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אלוהיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: 

היש סכסוך? מאבק על ערכים? מי הצדדים?

האם אנו מבינים ומדמיינים לעצמנו את מה שהתרחש? בני ישראל יצאו ממצרים עם ערכי העבדות והיו בתהליך שינוי, לערכי חירות. על פי ערכי העבדות שנותרו בהם, היה הרצון להישמע למשה ומצוותיו, אך ערכי החירות כיוונו אותם לקבל החלטות בעצמם, בבחינת הרוב קובע.
 
שבטי ישראל בתהליך התגבשותם לעם, מצאו עצמם אובדי דרך לאחר שמשה עלה להר ובושש לחזור. אהרון אחיו הבכור של משה, שהיה אוהב שלום ורודף שלום התקשה להתמודד עם המציאות שנוצרה, והחל מאבק מתחת לפני השטח על מנהיגות אשר יצר מצב של דיסהרמוניה. מצב חדש זה אילץ את אהרון להתמודד עם מציאות אחרת בניסיונו להחזיר את העם למצב של הרמוניה זמנית, עד לשובו של משה – אם בכלל יחזור... הנסתר היה גדול מהנגלה.
 
פרשנים אומרים שבבקשתו של אהרון מהעם לאסוף את תכשיטי הנשים, כסף וזהב, כדי שבאמצעותם ייצור את האלוהים הנראה לעיין, היו טקטיקה כדי להרוויח זמן.  לדעת אותם פרשנים אהרון סבר בטעות, כי הן תסרבנה למסור אותם, או אז הוא ירוויח זמן עד שתעלומת היעלמו של משה תתבהר.
כשאהרן הכריז בלחץ ההמון, כי "חג לה' מחר" מטרתו האמיתית הייתה לדחות את הקץ, אולי יגיע מידע אודות משה אשר יסיים את כל הסאגה. הוא לא הצליח בתכניתו. העם היה חסר סבלנות והפתיע גם את אהרון בלהיטותו, כאשר, כבר למחרת השכים קום ועבד בתאוות קודש את עגל הזהב באומרו-אלה אלוהיך ישראל.
הנושא יצא משליטה ואהרון ניסה בכל כוחו להרגיע את העם וגם, לשמור על מעמדו  ומקומו כמנהיג.
בשפה העברית של ימינו הביטוי "עגל הזהב" נהפך למילה נרדפת לנהייה אחר עושר ולחומרנות. אנו פוגשים זוגות כאלה בגישורי משפחה, ירושות, צוואות וגירושין. לעיתים בהגינות ולעיתים בחמדנות.
 
רקע היסטורי
מה שאינו ידוע, זו דעה הרווחת בין פרשנים לפיו, הייתה מחלוקת תמידית בין אהרון ומשה ולייתר דיוק, בין מסורת אהרון נגד מסורת משה.
אמנם, משה ואהרון מצטיירים כשני אחים שאין להפריד ביניהם, אך נראה שמתחת לשטח לא כך היה.
 
הצדדים לגישור
נראה, כי בסיפור יציאת מצרים וגם  בפרשת עגל הזהב, הנסתר עולה על הגלוי. ומי כמונו, המגשרים, יודעים כי הגלוי הן העמדות והנסתר הם האינטרסים...
על כן, השאלה היא, מי הצדדים בהקמת עגל הזהב? האם משה ואהרון? או משה והעם או אהרון והעם? האם, בכלל יש סכסוך שעליו צריך לגשר?
כאשר העם מעורב ורוצה לקבל החלטות, זה תהליך של בניית הסכמות. עקרונות הגישור יכולים לסייע בקידומו. אבל, כנראה, הייתה בעיית מנהיגות ותחרות סמויה בין משה לאהרון וייתכן  גם  ביניהם לבין נשיאי שבטים אחרים.
כבר בפתח הדברים, כאשר משה בשובו מההר כינס את ראשי השבטים, נתגלע ויכוח למי מגיע קרדיט על יציאת מצרים? מיהו המנהיג היותר דומיננטי? משה שסבל מגמגום או אהרון שהעביר את דבריו? ואולי שניהם?
משה התגלה כחסר ביטחון כאשר טען "הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה?" (שמות ו' ל'). ואילו אהרון לפי ספר שמות ו' כב' טוען, כי הוא, בעצם תופס את המקום הראשון לפני משה במשימה להוציא את בני ישראל ממצרים, הן בשל היותו בכור והן כי אלוהים ציווה עליו לסייע למשה.
מעשה העגל נחשב לשיא ביריבות זו, שהיא, כנראה, על מעמד, תדמית ומנהיגות.
כלפי חוץ הם שידרו מנהיגות מאוחדת, יחד. אך הרי אנו כמגשרים יודעים כי יחד הם ראשי תיבות של יש חילוקי דעות....
וחילוקי דעות אלה, הם היסוד לסכסוך המתמשך ביניהם ועליו יש לגשר.
משה פיזר את האספה ושילח את ראשי השבטים, איש לאוהלו, לאחר קבלת הבטחה כי לא יערערו על מנהיגותם של משה ואהרון, ישמרו את כל מצוות לוחות הברית, שנכתבו מחדש על ידי משה - ואהרון הסכים לכך.
כאמור, משה ואהרון יחד הפגינו מנהיגות מאוחדת. אולם, היריבות הסמויה ביניהם על מנהיגות העם ומי יהיה היותר פופולארי בקרב השבטים טרם באה על פתרונה, ומנהיגות אהרון בהעדרו של משה וכניעתו לקול ההמון (אומרים שקול המון כקול שדי), ובניית עגל הזהב הטרידה את מנוחת שניהם.
משה ואהרון זקוקים לאדם שלישי ניטראלי כדי להבהיר את חלוקת האחריות ביניהם ולהבין את הסיטואציה של בניית עגל הזהב, בגינם משה ננזף ע"י האלוהים ובכעסו, שבר את לוחות הברית (האדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו).
 
כמה מילים על משה ואהרון כמנהיגים ואולי, גם כמגשרים, כי כל מנהיג צריך לדעת מתוקף מעמדו לגשר
משה ואהרון הסכימו למטרה הסופית – לגאול את עם ישראל מעבדות במצרים לחרות בארץ ישראל – אך הייתה ביניהם מחלוקת לגבי הדרך הנכונה, כפי שבאה לביטוי בדברים שהושמעו על ידי כל אחד מהם בחדר הגישור...

משה היה פרגמטי, ממוקד מטרה סוג של מגשר מעריך, מהאסכולה של פותר הבעיות, ולדעתו עם צריך חוקה ולכן, יש לתת לו את עשרת הדברות והזמן יעשה את שלו.
לעומתו אהרון, היה מהאסכולה הטרנספורמטיבית בגישור, הטוענת כי יש לאפשר בניית אמון וקרבה בין העם למנהיגיו, לפני שיכבלו אותם במצוות עשה. הוא היה מסוג המגשר המאפשר.
המחלוקת בולטת בטיעונים שהושמעו בפגישת הגישור.

הליך הגישור הדמיוני הלכה למעשה
אפשר לשער כי אם ימצאו מגשר מוסכם על שינהם, ולאחר שהמגשר יסביר להם מהו גישור ויחתים אותם על ההסכם המצוי, הוא יבקש מכל צד להציג את נקודת ראותו.
הוויכוח המרכזי בין משה ואהרן היה העיתוי של מתן לוחות הברית. משה סבר שיש לתת אותם עכשיו כדי לגבש את העם (גישור פרגמטי פותר בעיות), ואילו אהרן גרס שקודם יש לגבש את העם ואחר כך לתת לו את לוחות הבית (גישור טרנספורמטיבי).
זו הייתה המחלוקת והסיבה, לטעמנו, לגישור. דעות חלוקות של מנהיגים.
אין עם רע – יש עם שרע לו, וזה תלוי בהחלטות המנהיג ביומיום ובמנהיג בתקופת משבר. 
 
סוף דבר
הגישור הוא הליך חסוי ללא פרוטוקולים ובו חלים חיסיון וסודיות של הצדדים. לכן, לא נדע אף פעם מה ההסדר אליו הגיעו משה ואהרון בהליך הגישור שקיימו ביניהם.
האם הסכימו? או הסכימו שלא להסכים?
נדע רק אם ארכיאולוג יצירתי יימצא מתישהו את נייר הפסיפס או הפפירוס או האבן הכתובה – ועליו חתימותיהם של משה ואהרון וחתימת הקיום של המגשר העלום.
כי אין הסדר גישור בעל פה, אלא, על פי התקנות - רק בכתב.

חג שמח, דוד סילורה

המאמר פורסם בניוזלטר של לשכת המגשרים לפסח תשפ"ב

תגובות למאמר: