בית המשפט רב הדלתות – גירסה חדשה
מאת: ד"ר דוד סילורה
 
בין ייתר הנושאים שעל הפרק, שעל השרה החדשה , איילת שקד לטפל, נמצא הגישור והסדרתו, לאחר שוועדה במשרד המשפטים כבר הגישה הצעת תקנות לוועדת חוקה, חוק ומשפט והדיון שהיה אמור להתקיים ביום 31 דצמבר, 2014 נדחה עד לבחירות החדשות ומינוי שר משפטים חדש.
 
איזה משקל תיתן שרת התשפטים החדשה לגישור ולדרכים חלופיות ליישוב סכסוכים בחברה הישראלית ובמערכת המשפט הקורסת תחת עומס תיקים? ובאיזה סדר עדיפות היא תדרג את הנושא?
 
מינוייה של איילת שקד לשרת המשפטים, מלוווה באי ודאות לדרך בה תפעל – אם תוכל לפעול, בכל הנושאים שהמשרד אמון  עליהם.
 
באחד העיתונים פורסם, כי איילת שקד, מבחינה רעיונית, תומכת בהשקפותיו של שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, שהוא השר אשר בתקופת כהונתו בוטלו תקנות מינוי מגשר בעקבות בג"צ שהוגש ונוצר חלל ריק הקיים עד לימים אלו, ואשר חייב להשתנות, גם כן בעקבות בג"צ נוסף שהוגש בנושא  וקביעת השופטים כי על מערכת המשפט להסדיר את הנושא של הגישור בכלל ומי רשאי להיות מגשר בפרט.
 
בבג"צ הראשון משנת 2008 קבעו שופטי העליון כי: "תקנות בתי המשפט (רשימת מגשרים) התשנ"ו-1996 בוטלו בידי שר המשפטים ביום 1.4.08 בדרך של פרסום תקנות בתי המשפט (רשימת המגשרים) (ביטול) התשס"ח-2008 (קת 6665 מיום 8.4.08, עמ' 838). אי לכך, עילתה של העתירה נתייתרה, ולפיכך היא נמחקת".
 
פסיקת בג"צ העדכנית, מיום 27 נובמבר, 2013 ואשר מחייבת את שרת המשפטים החדשה קובעת, כי: "בשל כל הנימוקים שלעיל באנו לכלל מסקנה כי העתירות במתכונתן הנוכחית מיצו את עצמן ויש למחקן. ודוק, ככל שלא תושלם מלאכת התקנת התקנות על ידי המשיבים עד תום שנה אזרחית זו, תהיה פתוחה דלתו של בית משפט זה לפני העותרים.
(כאמור, הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט היה אמור להתקיים ביום 31 דצמבר, 2014 ונדחה עקב הבחירות לכנסת. האם שרת המשפטים תתמוך בהצעות התיקון כפי שהם? או תחליט ללמוד את הנושא ולהטביע בו את חותמה?).
 
שופטי העליון הוסיפו – "אנו סבורים כי טוב יעשו המשיבים אם בתקופה זו יבואו בדין ודברים עם העותרים לצורך ליבון יתר המחלוקות על מנת שכלל השיקולים הצריכים לעניין יעמדו לנגד עיניה של מחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים בטרם תונח הטיוטה הסופית על שולחנה של שרת המשפטים. יובהר כי אין במחיקת העתירות כדי להכריע באיזו מבין טענות הצדדים לכאן ולכאן וטענות הצדדים תהיינה שמורות להם".
 
עכשיו הזמן המתאים לכל גופי הגישור המייצגים, לכל קהיליית המגשרים וגם לציבור הרחב, להשמיע ולהביע דעתו בעניין הגישור והסדרתו, להעלות על נס את יתרונות הגישור על פני המשפט, להיכנס לעובי הנושא של הגישור כתרבות חיים ולהתמודד עם העובדה, שבכל בתי המשפט בישראל כ- 500 שופטים וכמיליון תיקים חדשים הנפתחים מידי שנה.
כיצד על מערכת המשפט להיערך כדי לתת מענה ושירותי צדק לאזרחי ישראל?
 
הצעתי, כפי שבאה לביטוי במאמר זה, היא לשנות את מבנה בתי המשפט בישראל ולאפשר לאזרח ולעורכי הדין המייצגים אותם לבחור בחלופה שלדעתם, הכי מתאימה להם. על בתי המשפט לתת מענה חדשני ליישוב סכסוכים בנוסף לשיטה המסורתית הקיימת מקדמת דנא.
מקווה, כי שרת המשפטים אעיילת שקד תיכנס לתפקידה עם ראש פתוח, תשמע ותלמד את הנושא לגופו – על היבטיו והשלכותיו ותאמץ את הרעיון המועלה במאמר זה –שאינו חדש כרעיון אך, ישים, לדעתי, לצרכי החברה בישראל והיא מבוססת על הפילוסופיה של תרבות ישראל, כפי שבאו לידי ביטוי בפרשנותו של בעל הטורים לפסוק הפותח את ספר שמות בפרשת משפטים (שמות, כר (כ)): ואלה ה מ ש פ ט י ם, מסביר בעל הטורים כי המילה משפטים מביעה רעיון סמוי והם ראשי תיבות של: הדיין מצווה  שיעשה פשרה טרם יחרוץ משפט.
גישור אינו פשרה – אך הרעיון של הגעה להסכמה ולא ייקוב הדין את ההר, מובעת כאן בפרשת משפטים ועל פי הסבריו של בעל הטורים.

מבוא למאמר:
 
החברה הישראלית מוצאת עצמה במבוי סתום, בכל הקשור לסכסוכים ותעשיית הצדק. העומס הבלתי אפשרי בבתי המשפט, מיעוט השופטים המכהנים, ריבוי עורכי הדין המעורבים, הסחבת  בסיום משפטים ובכתיבת פסקי דין, הפכו לשם דבר שאף גרמו לשופט מכהן לאבד עצמו לדעת...
 
מערכת המשפט כמו גם בתי המשפט עצמם, מחפשים פיתרון הולם לבעיית העומס, מבלי לוותר על עקרונות היסוד של  "צדק, צדק תרדוף"....הבעיה היא, שעדיין רודפים אחריו.
 
מדינת ישראל אינה חיה על אי בודד. היא חלק מהקהילייה הבינלאומית ושותפה לדיונים, המלצות והחלטות המתקבלות בעולם המערבי – במיוחד ארצות הברית, שם מערכת המשפט עברה תהליך דומה לזה שבישראל בהתמודדות בתי המשפט בשאלת העומס ועשיית הצדק.
 
גם באירופה חלה התפתחות בנושא, באיחור ניכר אחרי ארה"ב, ומועצת אירופה קבלה החלטה אסטרטגית והמליצה בפני המדינות החברות, בשנת 2009 לפתח את האלטרנטיבות למשפט בעיקר בסכסוכים שהם "עוברי גבולות" אך גם בתוך כל מדינה שצריכה לעודד הדרכה, הכשרה ויישום של דרכים חלופות ליישוב סכסוכים, הידוע באנגלית כ- R.D.A  ובעברית מיס"ב – מנגנוני יישוב סכסוכים בהסכמה.
 
האפשרויות ליישוב סכסוכים:
 
שלושת האפשרויות המרכזיות ליישוב סכסוכים הם בית המשפט, הליך בוררות והליך גישור. שלושתם בעלי תפקיד דומה: יישוב סכסוכים. ואלה צריכים שייתפסו כהוגנים בעיני בעלי הדין ובאי כוחם וגם, בציבור הרחב כעשיית צדק.
 
בית המשפט  הוא הליך בו מכריע שופט (או רשם) בסכסוך המובא בפניו על פי דין וסדרי דין. הכרעת השופט באה על דרך של החלטה או פסק דין ויש לה תוקף משפטי מחייב הניתן לאכיפה על ידי רשויות המדינה.
 
בוררות היא הליך בו מכריע צד שלישי, הבורר (אשר הוסכם על הצדדים), בסכסוך המובא בפניו בדרך-כלל על פי סדרי דין גמישים בדרך כלל ושיקול דעתו המקצועי של הבורר. הליך הבוררות מוסדר בחוק הבוררות, התשכ"ט  1968 -.
 
גישור הוא הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו.
כפי שקובע  סעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.
 
בשנת 1992 התקבל תיקון מס' 15 לחוק בתי המשפט ( נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 (להלן – חוק בתי המשפט) שבו נקבע, כי בית המשפט הדן בעניין אזרחי רשאי להעבירו, בהסכמת בעלי הדין לבוררות או גישור, או לפסוק בדרך של פשרה ( סעיף 79 א').
 
מהו"ת תקנות סדר הדין האזרחי (הוראת שעה) התשס"ח – 2007, המבוססות על החלטות וועדת השופטת מיכל רובינשטיין להגברת ההעברה של תיקים לגישור מבתי המשפט, מעוגן בסעיף 99  כדלקמן:
 
סעיף 99 א': פגישת מהו"ת – פגישת מידע, היכרות ותיאום לבחינת האפשרות ליישוב התובענה בגישור,
סעיף 99 ב': הסתיימה הגשת כתבי הטענות, לא ידון בית המשפט או רשם בתובענה, לרבות בדרך של ניהול קדם משפטי, לא לאחר שהתקיימה פגישת מהו"ת,
סעיף 99 ה': פגישת המהו"ת תתקיים עם מגשר שנכלל ברשימת מגשרים אשר הוכיחו את מיומנותם והתאמתם לקיים פגישת מהו"ת.
 
בימים אלה מקדם שר המשפטים יעקב נאמן את חוק בוררות חובה, שעורכי דין יהיו אמונים על הפעלתו בניגוד לדעתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, הרואה בחוק הגישור הפרטה של מערכת בתי המשפט.
 
הפיתרון הרצוי –בית המשפט רב הדלתות.
 
אין ספק כי מערכת המשפט צריכה לעבור שינוי- על כך אין חילוקי דעות. אך מהי הדרך הנכונה שמחד , תקטין את  עומס התיקים מבתי המשפט ומאידך, תהייה נאמנה לעקרונות הצדק, העומדים בבסיסה של מערכת המשפט בישראל.
 
לדעתי, כפי שהבאתי בנאומי במושב הראשון של כנס לשכת המגשרים בישראל, שנערך בהרצליה בימים 8-9 לחודש ספטמבר, 2011 הוא לשנות את המבנה הארגוני של בתי המשפט ולאפשר בו מגוון של פעילויות ליישוב סכסוכים, תוך מתן בחירה חופשית לבעלי הדין לבחור את השיטה הטובה ביותר עבורם: משפט, בוררות או גישור.
 
הרעיון אינו חדש – ואף הועלה פעמים אחדות בעבר גם בישראל. מובילו הוא פרופסור פרנק סנדלר מאוניברסיטת הארווארד בארה"ב, שטען כי בית המשפט צריך לפעול כמרכז ליישוב סכסוכים ועל כן, לפי תפיסתו, על בית המשפט לאפשר יותר משיטה אחת ליישוב סכסוכים ומחלוקות.
הוא דיבר על "בית המשפט רב הדלתות ( או מרובה הדלתות) לפיה, בכל בית משפט יכהן איש מינהל שאינו שופט, שיש בידו את יכולת האבחנה לניתוב תיקים להליך רגיל בבית המשפט או להליך חלופי – בוררות או גישור. הבסיס לחלוקה יהיה מבוסס על זיהוי האינטרסים של בעלי הדין.
 
הבסיס לדבריו של פרופ' סנדר היו דברים שנשא בוועידת Pound בשנת 1976 השופט ברגר, שהתקיימה על בסיס האקטיביזם השיפוטי בארה"ב וטענה, כי החברה האמריקאית סובלת מעודף התדיינות משפטית, חברה הסובלת מעודף בירוקרטיה משפטית ומנטייה מוגברת לסכסוכים. 
 
התיאוריה של בית המשפט רב הדלתות פורסם בחוברת של משרד המשפטים – המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים, בשנת 2002  ע"י עו"ד רונית זמיר, המתארת את ההצעה: "לפי מודל בית המשפט רב המבואות, בית המשפט משמש כמרכז ציבורי ליישוב סכסוכים. בכניסה הראשית לבית המשפט עומד שומר הסף הממיין כל תביעה לדלת המתאימה לה.
כלומר: למסלול המתאים ביותר ליישוב הסכסוך. המסלולים המרכזיים ליישוב סכסוכים הם גישור, בוררות, הערכה מקדמית, היוועדות ליישוב סכסוך המנוהלת בידי שופט והתדיינות משפטית.
שיטה זו יש בה כדי להרחיב את זכות הגישה לבית המשפט (ACCESS TO JUSTICE) הואיל ובפני המתדיין פתוחים מספר מבואות ליישוב הסכסוך, ולא רק דלת כניסה להתדיינות משפטית".
 
שיפור ההצעה:
 
יש לאפשר לבעלי הדין גמישות בבחירת השיטה המועדפת עבורם ליישוב סכסוכים: משפט, בוררות או גישור. שלושת אלה ייחשבו  כאפשרויות  הקיימות במסגרת מערכת המשפט, בחינת 3 דלתות: הדלת המרכזית – משפט, הדלת הימנית בוררות והדלת השמאלית – גישור.
 
אין צורך בשומר סף ממיין – הבחירה בשיטה המועדפת תהייה החלטתו של בעל הדין, בהתייעצות עם עורך דינו. לבחירה יהיה גם שיקול כלכלי – גובה האגרה שתשולם על פי השיטה שנבחרה.
 
משפט – אגרה כפי שהיא קיימת היום. בוררות חיצונית – אגרה מופחתת, על פי קריטריונים שיבדקו את גובהה. וגישור – דומה. תהייה אפשרות של מעבר משיטה לשיטה – עם תשלום או החזר של הפרשי אגרה.
 
תשלום האגרה יאפשר לבית המשפט לממן חלק מהוצאות שכר טירחת בורר או מגשר או מגשר מהו"ת (שעבודתו כיום נעשית ללא תשלום, כולל הוצאות בעין).
 
לבית המשפט תהייה רשימת בוררים ורשימת מגשרים, מהם יוכלו בעלי הדין לבחור בהסכמה את הבורר או המגשר שיסייע להם ביישוב הסכסוך. ואם בחר במשפט – בית המשפט יקבע את השופט על פי נהליו הקבועים.
 
בדרך זו, אפשר יהיה לצמצם את העומס בבתי המשפט ולאפשר לבעלי הדין ועורכי דינם את חופש הבחירה ביישוב סכסוכים, בין משפט, בוררות וגישור.
 
דרכים אחרות ליישוב סכסוכים, בהם שיטת ההערכה המוקדמת, המשפט הגישורי,המשא ומתן המשלב, הפיוס, בניית הסכמות ועוד, יתקיימו מחוץ לכותלי בית משפט – כאשר, בית המשפט יאפשר להסדרים שהושגו בכל שיטה ליישוב סכסוך, לקבל תוקף של פסק דין להסדר שהושג בין בעלי הדין.
 
מובן מאליו, כי בחירה בשיטת בית המשפט רב הדלתות יחייב היערכות מנהלית וארגונית לא פשוטה, כולל גיבוש אמות מידה מקצועיות וכללי אתיקה, פיתוח תוכניות הכשרה ופיקוח והגברת המודעות ליתרונות ולחסרונות של כל אחת מהשיטות (או כניסה לכל אחת מהדלתות) בקרב הציבור הרחב.
 
גם שופטים, עורכי דין, פרקליטים ויועצים משפטיים וארגוניים, מנהלי מחלקות משאבי אנוש בארגונים פרטיים וציבוריים יהיו מודעים למגוון מנגנוני יישוב סכסוכים בהסכמה, כדי להגביר את השימוש המושכל בהם.
 
ובמקביל – על החברה הישראלית להפסיק להיות חברה מסוכסכת. הבדיחה אומרת שאם נפגשים שני ישראלים צצות שלוש דעות, מתגלע סכסוך שצריך ליישב.
הבה נאמץ את המוטו של רוג'ר פישר וויליאם יורי בספרם " סיכום חיובי" , שנכתב במסגרת הפרויקט למשא ומתן של אוניברסיטת הארווארד שאמרו: "למה לצאת למלחמה אם אפשר להגיע להסכמה?".